אֵי מִי הִפְקִידַנִי כָּאן
עַל שְׂדוֹת-שֶׁלֶף רְחָבִים
רָעֹה שֵׂיוֹת-עָנָן לְבָנוֹת
בִּשְׁמֵי-סְתָו מִתְקַדְּרִים
וּבְשִׂיחֵי הַגִּ’יקָרַנְדָּה עִם שְׁקִיעָה
הַקְהֵל הָאַנְקוֹרִים
לְשִׁיר הַלְלוּיָהּ אַחֲרוֹן;
נְצֹר בְּחֻבִּי אֶשְׁכְּלוֹת-כּוֹכָב
בְּלֵילוֹת-חֲלוֹם.
עַל הָגוּת יָמִים הָיוּ וְהוֹוִים –
רַחֵשׁ, פַּלֵּל,
וְאֶת הָרוּחַ
בְּנוֹף הַגּוּאַיָּוָה חָפוֹן
וְשֵׁאת בָּשְׂמוֹ – רֵיחַ אַרְצִי
בַּטֶּנֶא.
נִגְדַּשְׁתִּי רֵיחוֹת וּטְעָמִים
וַחֲלֵב-מְרוֹמִים מִתְרוֹנֵן.
אֵין זֹאת כִּי אֶשּׁוֹר הָעֶרֶב
יַעַן בָּשַׁלְתִּי מְאֹד.
1947