אֵי מִי הִפְקִידַנִי כָּאן

עַל שְׂדוֹת-שֶׁלֶף רְחָבִים

רָעֹה שֵׂיוֹת-עָנָן לְבָנוֹת

בִּשְׁמֵי-סְתָו מִתְקַדְּרִים

וּבְשִׂיחֵי הַגִּ’יקָרַנְדָּה עִם שְׁקִיעָה

הַקְהֵל הָאַנְקוֹרִים

לְשִׁיר הַלְלוּיָהּ אַחֲרוֹן;

נְצֹר בְּחֻבִּי אֶשְׁכְּלוֹת-כּוֹכָב

בְּלֵילוֹת-חֲלוֹם.

עַל הָגוּת יָמִים הָיוּ וְהוֹוִים –

רַחֵשׁ, פַּלֵּל,

וְאֶת הָרוּחַ

בְּנוֹף הַגּוּאַיָּוָה חָפוֹן

וְשֵׁאת בָּשְׂמוֹ – רֵיחַ אַרְצִי

בַּטֶּנֶא.

נִגְדַּשְׁתִּי רֵיחוֹת וּטְעָמִים

וַחֲלֵב-מְרוֹמִים מִתְרוֹנֵן.

אֵין זֹאת כִּי אֶשּׁוֹר הָעֶרֶב

יַעַן בָּשַׁלְתִּי מְאֹד.

1947