הָעֶרֶב עָרַכְתִּי פְּגִישָׁה

עִם שְׁתֵּי צַפְצָפוֹת נַעֲלוֹת

וְדֶקֶל אֶחָד רָם;

גַּם מִשְׁכְּנוֹת-אָדָם

שֶׁמִּתַּחְתָּם – טוֹבִים, חַמִּים,

וּמְאַוְּשִׁים – כְּכַוָּרוֹת;

אַךְ אֲנִי –

לִי טוֹב הַלַּיְלָה

עִם שְׁתֵּי צַפְצָפוֹת

וְדֶקֶל אֶחָד רָם;

וְעָבִים קַלִּים בְּצַמַּרְתָּם;

רֵיחַ שֶׁסֶק בַּגְּדֵרוֹת –

צְלָלִים עַל הָאַסְפַלְט.

1962