הַיּוֹם הִבַּטְנוּ לְעֵינֵי כָּל הַסִּגָלִיּוֹת הַטְּלוּלוֹת

בַּעֲבוּרְךָ הַבֵּן שֶׁהָלַךְ,

לְמַעַן תֶּחֱזֵם בְּעֵינַיִם – וְלֹא רוּחַ –

אַתָּה: עוֹלַת הַגְּדִי הָרַךְ –

עַל מִזְבֵּחַ זֶה שֶׁלְּרַגְלֵינוּ

שֶׁלָּנוּ וְשֶׁלְּךָ.

אֶת הֲדַר-עֲלוּמֶיךָ

נוֹבִיל בֵּין “שְׁקֵדִיּוֹת” פּוֹרְחוֹת

לְמַעַנְךָ-תִּבְחַר:

אַחַת לְבָנָה, אַחַת זַכָּה –

כְּכַלָּה.

וְאִירִיסִים כְּחֻלִּים,

לְרַפֵּד בָּהֶם שַׁחַר-חֲלוֹמְךָ

הַבִּלְתִּי גָּמוּר – נֶאֱסֹף;

אַךְ עֵינֵינוּ לַפֶּתַע הֲלוּמוֹת מַכְאוֹב

מִסֹּמֶק כַּלָּנִיּוֹת פְּזוּרוֹת –

נִטְפֵי-דָּם!

עַל רַחֲבֵי-שָׂדוֹת מוֹרִיקִים לָעַד…

1949