יָדַעְתִּי לֹא יַאַרְכוּ יָמַי

עַל אֲדָמָה זוֹ.

גַּם אִם תֵּחַם מְאֹד הַיָּד

וְתִיף

וְאִם גַּם יַמְתִּיק עוֹד

הַדָּם לְזַמֵּר –

שׁוֹקֵק בִּרְהָטָיו

יוֹצֵא מִגְּדֵרָיו –

זֶה הַבָּשָׂר הַנַּעֲלֶה

הֶעָצוּב –

שְׁעָתוֹ בּוֹא תָּבוֹא:

“גֵּז-הַשֵּׂיוֹת”

וְיוֹם הַגְּעִיָּה הַגְּדוֹלָה –

לֹא יִרְחַק עוֹד

בְּעֵמֶק זֶה;

אוֹדְךָ הָאֵל –

כִּי שַׂמְתַּנִי

עִם צוֹפִים

בְּרָאשֵׂי-מִגְדָּלִים;

וּבְבוֹא הָעֵת –

זֶה אֶל זֶה יִקְרָאוּ:

בְּאֵלֶם-תְּבוּנָתָם

בִּצְלִילוּת-הֲוָיָתָם

בְּהוֹד-שַׁלְוָתָם –

עַד צֵאת נִשְׁמָתָם.

1964