לנעמי גלבע

הָרוּחַ לוֹחֶשֶׁת מָה –

לַחַשׁ סָתוּם,

מַבְעִית…

הָעֲרָפֶל הַזֶּה

בְּצַמֶּרֶת-הָעֵץ –

מִנַּיִן?

הַעֵינַיִם?

לֹא אָהַבְתִּי עֲנָנִים,

וְכָעֵת אֲנִי אוֹסֶפֶת

חוֹפֶנֶת בְּצִמָּאוֹן

כֶּאֱסֹף –

פִּסּוֹת-בַּד

סַסְגּוֹנִי,

עֲבוּר הַבֻּבָּה הַגְּדוֹלָה –

הָאַחַת שֶׁהָיְתָה לִי –

כְּחֻלַּת-הָעֵינַיִם…

(עֵינֵי הַנֶּכֶד,

כְּחֻלּוֹת יוֹתֵר!)

וְשֶׁמֶשׁ זוֹ עַלִּיזָה –

לִוַּתְנִי –

חִיּוּכָהּ מַר-רוֹגֵעַ –

לְעֵת עֶרֶב;

שָׂדוֹת מוֹרִיקִים –

לֹא שֶׁלִּי,

שָׂדוֹת-זָרַעְתִּי –

כְּבַר רְחוֹקִים.

אֵשֵׁב תַּחַת

אִזְדָּרֶכֶת חֲשׂוּפָה –

הַחֹם עָרֵב –

לְאֵבָרִים לֵאִים

לֹא אֶשְׂמַח –

לֹא אֶתְעַצֵּב

אֲנִי בַּשַּׁלֶּכֶת –

כְּאִזְדָּרֶכֶת.

1963