תְּמוֹלִי אָרֹךְ
וְכֵן גַּם שִׁלְשׁוֹמַי –
וְאִלּוּ לִי, יֵשׁ עוֹד מָחֳרָת. –
נִפִּיתִי חִטָּה בִּ“טְרִיאֶר”
וְלֹא הָיְתָה כָּמוֹנִי
יוֹדַעַת לְגַלְגֵּל
הַגַּלְגַּל –
כִּי חֲזָקוֹת הָיוּ יָדַי;
זָרַעְתִּי גַּרְעִינֵי
אֹרֶן בֵּין סְלָעִים –
וְהוֹבַלְתִּי עֵדֶר יְלָדִים,
“כְּבָשַׂי”,
אֶל נוֹפֵי-הַמּוֹלֶדֶת.
קָרָאתִי בְּשֵׁם כָּל צֶמַח וָפֶרַח
וְאֶת שָׁאוּל וְדָוִד הַמֶּלֶךְ
הִכִּירוּ מִפִּי;
לֶחֶם עֹנִי הָיוּ
רֹב נְעוּרַי;
הַשַּׂלְמָה כְּבוּסָה
וְדַלָּה.
וַאֲנִי –
“בָּרוּךְ ד' יוֹם יוֹם”.
הַ“אֲבָרֵךְ” כָּעֵת אֱלֹהִים –
וְאָמוּת?
1968