שָׂבַעְתִּי מַנְגִּינָה וּמִשְׂחֲקֵי-שָׁוְא
כָּל חַלּוֹנוֹת הָרַאֲוָה הָיוּ לִי לְזָרָא
עַתָּה תְּרִיסִי אָגִיף
וְדוּמָם תַּחְתַּי אֵשֵׁב
בַּל אֶשְׁמַע גְּעִיַּת אוֹטוֹמוֹבִּילִים
וְלַהַג מוֹכְרִים בַּשּׁוּק
תִּרְאֶה אָז זֵיתַי דַּלִּים
עַל פְּנֵי הַגִּבְעָה כּוֹרְעִים
וְנָוִי אֲשֶׁר לֹא הוּקַם
עַל רְזוֹנֵי בְּשָׂרְךָ עִמְּךָ –
יְטַפְטֵף וְיִלְחַשׁ כָּאֵשׁ.
•
1926
-
לאחר השיר “קהירה, קהירה!” (א.ב.ע.) ↩