בתודה לראובן שהם

הוּא רוֹבֵץ לַפֶּתַח,

וַאֲנִי פּוֹגֶשֶׁת בּוֹ לָעִתִּים

הוּא אֵינוֹ מַבְעִית –

הַאֲמִינָה;

הוּא חֲוָיָה –

שְׁמוּרָה לִי

הוּא חֲוָיָה מְיֻחֶדֶת

הוּא חֲוָיָה גְּדוֹלָה

הַמַּמְתִּינָה לִי;

כְּאִלּוּ חָיִיתִי

אֶת לֵדָתִי –

שֶׁלִּי – עַצְמִי –

אֲנִי רוֹצָה

שֶׁתְּהֵא יָפָה –

שְׁזוּרָה בְּקֶצֶב-תֵּבֵל;

עַל אַלּוֹן

נִפְתָּח לַחַיִּים

עָלֶה יָרֹק, בָּהִיר וָרַךְ –

נַעֲשֶׂה לְאִטּוֹ יָרֹק כֵּהֶה:

שׁוֹתֶה טַל

וּלְשַׁד-שָׁרָשִׁים,

שַׁחְרוּרִים שָׁרִים לוֹ

בֹּקֶר וָעֶרֶב

אַהֲבָה מְסֻלְסֶלֶת

רוֹחֵץ בְּגֶשֶׁם-אָבִיב

פּוֹשֵׁר, בְּשׂוּם-הֲדָרִים;

מִתְנוֹצֵץ בַּשֶּׁמֶשׁ,

עַתָּה הֵחֵל מֵאִיר

בְּאוֹר שֶׁמֶשׁ-סְתָו

מְאֻחֶרֶת

וּמַקְהֵלַת-כְּרוּבִים נִכְלָמִים –

מַסְתִּירִים פְּנֵיהֶם

וּפוֹתְחִים בְּסִימְפוֹנְיַת

“אַרְבַּע עִתּוֹת הַשָּׁנָה”

לְוִיוַלְדִי

וְשָׁמַיִם לְאֵין קֵץ

שָׁרִים אִתָּם

שַׁלְוַת-רְגִיעָה

וְעֶרְגָּה נִצְחִית

1978