זִמְזוּם סְבִיבִי, יוֹם כְּלוּלוֹתַי אֲלָפִים

שָׁרִים וְאָזְנַי צוֹלְלוֹת הוֹי מַה חַלָּשָׁה

אֲנִי כְּנָפַי מִתְעַלְּפוֹת עוֹד מְעַט וְאֶפֹּל

אַרְצָה אַךְ לְפֶתַע גַּפַּיִם מְחַבְּקוֹת

אוֹתִי לוֹחֲצוֹת אוֹתִי אֵלָיו וַאֲנִי שׁוֹמַעַת

אֶת דֹּפֶק לְבָבוֹ וַאֲנִי שׁוֹמַעַת הֵד דּוֹרוֹת

שֶׁאֲנִי קְשׁוּרָה אֲלֵיהֶם וְסוֹד שַּׁיָּכוּת גָּדוֹל –

עוֹטֵף אוֹתִי, אֲנִי רוֹאָה דּוֹרוֹת רַבִּים מִלְּפָנַי

וּלְכוּדָה בְּדֹפֶן הָעוֹלָם

אֲנִי וְשׁוֹמַעַת רַחַשׁ כַּוָּרוֹת, אַלְפֵי

כַּוָּרוֹת שֶׁל אִמּוֹתַי רוֹחֲשׁוֹת סְבִיבִי

וּבְלִבִּי כְּבָר שִׂמְחַת הַזֶּרַע הוֹמָה בִּמְתִיקוּת,

עַזָּה, קְהַל בֵּיצֵיהֶם כְּבָר בְּקִרְבִּי –

לַעֲתִיד צֶאֱצָאַי מְלַטְּפִים קְרָבַי

הוּא כְּבָר עוֹפֵף קַר לִי גּוּפִי

רוֹעֵד אֲבָל קְרָבַי רַנִּים בְּשִׂמְחַת עוֹלָם

אֲנִי כְּבֵדָה וּמְאֻשֶּׁרֶת תֵּכֶף אֶשֹּׁר אַרְצָה

לֹא כִּי אָשׁוּב לְכַוַּרְתִּי הַחַיָּה מְלֵאָה וּתְפוּשָׂה

עוֹד בְּחֵן גַּפָּיו הַמְּתוּקִים

אֲנִי טַבַּעַת בְּשַׁרְשֶׁרֶת –

הֲלֹא לֹא אָמַר שֶׁאֲהֵבַנִי

וַאֲנִי לֹא אָמַרְתִּי לוֹ שֶׁאֲהַבְתִּיו

אֲבָל בְּמָעוֹף שֶׁל מַלְכַּת

הַכַּוֶּרֶת הָיָה הוּא

הַיָּחִיד שֶׁכְּלָאַנִי בֵּין גַּפָּיו

בַּל הִתְלַהֲבוּת –

רַק חֻקֵּי שָׁמַיִם פָּעֲלוּ בָּנוּ

•

1977