כֵּיצַד חַי בִּי הַבַּיִת

בּוֹ עָבְרוּ נְעוּרַי;

כָּל יָמָיו עַל חוּט

חֲרוּזִים –

זֶה אַחַר זֶה:

יֵשׁ בְּהִירִים,

וְיֵשׁ טְבוּלֵי-דְּמָעוֹת.

יֵשׁ יָמִים שֶׁל בָּרָק

גִּלּוּי-מֵעַל –

וְיָמִים אֲפֹרִים שֶׁל שִׁגְרָה תְּפֵלָה;

וְצִרְצָרִים בְּלֵילוֹת-קַיִץ,

מְזַמְּרִים אֶת הֶעָתִיד

בְּהִתְלַהֲבוּת;

אֶפְרוֹחֵי-אַנְקוֹר

מְצַיְּצִים רַכּוֹת

וְחַרְדּוֹנִים מְסַפְּרִים אַגָּדוֹת

מֵעַל גַּל אֲבָנִים

וּנְחָשִׁים שְׁחוֹרִים

בְּסֵתֶר-הַמַּתְבֵּן –

גַּן-עֵדֶן שֶׁל חַוָּה אִמֵּנוּ

וְהָרוּחַ נָעָה

עַל אוֹקְיָנוֹסִים רְחוֹקִים;

וְזִיזִים פְּנִימִיִּים

מְגַשְּׁשִׁים זְמַנִּים רְחוֹקִים –

בֶּעָבָר;

וְעָתִיד מִתְגַּלֵּם

בְּתַת-הַכָּרָה;

תְּחוּשׁוֹת וְהַבְרָקוֹת

וְיָמִים תְּפֵלִים

וְזַעַם-הַלֵּב –

זְמַן אָבוּד עֲבוּרוֹ,

וּלְפֶתַע –

אַגָּדַת-חֲלוֹם:

אֲגַם –

מֻקָּף דְּקָלִים;

וִימֵי-אֹשֶׁר מֻפְלָאִים –

וְיַלְדִּי הַמֵּת

שָׂם לָהֶם קֵץ

“וְעוֹף הַחוֹל”

נִשְׂרָף בַּמִּדְבָּר

וְהֶמְיַת-אֶרֶץ שְׁקֵטָה, יָפָה,

יוֹצֶקֶת תַּנְחוּמִים –

“וְעוֹף הַחוֹל”

קָם לִתְחִיָּה.

1974