עַל אֶדֶן-הַחַלּוֹן
שְׁתֵּי נְמָלִים מִתְלַחֲשׁוֹת:
הִנֵּה הִיא שָׁם
בַּמִּטָּה,
הַזְּקֵנָה הַמְּרוּטָה,
זוֹ שֶׁנְּעָרִים תּוֹקְעִים
סַכִּינִים
בְּצַלְעוֹתֶיהָ,
חוֹטְפִים אַרְנָקָהּ
מִיָּדֶיהָ
בְּפִנַּת הַסִּמְטָה,
– הֵיי, סַבְתָּא!
אֵיפֹה הַבָּחוּר שֶׁלָּךְ?
כְּבָר יָבְשׁוּ הָעֲשָׂבִים
בְּלִסְתוֹתָיו, –
וְאַתְּ?
שׁוֹתָה מֵימֵינוּ,
שׁוֹאֶפֶת אֲוִירֵנוּ –
הֵיי!
אָנוּ שִׁנֵּי-הַזְּמַן,
אָנוּ עֲדַת נְמָלִים
מְכַרְסְמוֹת, מְכַתְּשׁוֹת…
•