א.    🔗

בְּהֵחָבֵא חוֹמָרִים בִּי –

בְּשָׁמֶיךָ…

שִׁמְךָ מַגִּיהַּ אֶת הַחֲשֵׁכָה

הַיּוֹרֶדֶת;

אֲנִי מוּכָנָה לַדֶּרֶךְ

מִנַּיִן בָּאתִי

יָדוּעַ לִי, כִּמְעַט

אֲבָל אָנָה אֵלֵךְ?

מַה יֹּאמַר לִי בּוֹרְאִי

זֶה שֶׁאֲנִי מְחַכָּה לוֹ.

גּוּפִי, מֵכִין אוֹתִי –

לְדֶרֶךְ-הַמֶּלֶךְ –

אַךְ לֹא בָּרֶגֶל –

אֵלֵךְ בָּהּ…

ב.    🔗

נַפְשִׁי עוֹד לֹא גָּמְרָה

הַלְמוּת-הַצְּמִיחָה,

דָּפְקָהּ עֵר, וּלְעִתִּים,

מִתְרַתֵּחַ – בְּאֵשׁ-צְעִירָה –

הַגּוּף לֹא עוֹנֶה –

בְּהֵד, הוּא כּוֹרֵעַ עַל בִּרְכָּיו –

בִּפְנֵי הַנֵּצַח;

רַק הָאֵל יָכֹף גַּבִּי

וְיִשְׁבְּרֵנִי – כְּגִבְעוֹל

רְוֵה-עָסִיס –

יִזְּלוּ דָּמַי – הַיְרֻקִּים

וְיִסָּפְגוּ בְּרִגְבֵי-אַדְמָתִי

ג.    🔗

“וַתִּכְהֶינָה עֵינָיו מֵרְאוֹת”

וְלֶחְיוֹ עֲדַיִן וְרֻדָּה

וְאֵין כָּל דִּמְעָה

מִתְגַּלְגֶּלֶת עָלֶיהָ

רַק טִפּוֹת טַל מְאֻחָרוֹת

שֶׁל סְתָו הוֹמֶה…

טבעון, סתיו 1979