אַבְרָהָם-יַעֲקֹב הָפַךְ

אֶת הַדּוֹדָה רָחֵל לִקְרוֹבָה

עֲנִיָּה סְמוּכָה אֶל שִׂמְחַת

אֲחֵרִים, בְּיוֹם שִׁשִּׁי שִׂחֵק שָׁח כִּמְעַט

עַד כְּנִיסַת הַשַּׁבָּת, בְּיוֹם שְׁלִישִׁי וְלִפְעָמִים גַּם בְּשֵׁנִי

וַחֲמִשִּׁי, מַרְפֵּא לַעֲצַבַּי

הַמְּתוּחִים, אָמַר כְּשֶׁהֵעֵזָּה

לִרְמֹז כִּי בְּסִבְכַת הַבַּרְזֶל פָּרַח

טֹפַח רֵיחָנִי מְשַׁכֵּר וְאוּלַי אֶפְשָׁר בְּיוֹם

הַמְּנוּחָה סְתָם לְטַיֵּל מִחוּץ

לַשְּׁכוּנָה אֲפִלּוּ עַד שְׂפַת

הַיָּם וְהָלַם בְּשֻׁלְחַן הַשַּׁבָּת עַד

שֶׁנָּעוּ הַפָּמוֹטוֹת עַל מַגַּשׁ

הַכֶּסֶף. וְכָךְ כְּשֶׁהֶחֱנִיקוּ

הַנִּיחוֹחוֹת אֶת הַדּוֹדָה רָחֵל בָּאָה

אֵלֵינוּ בְּחֹל הַמּוֹעֵד כְּמוֹ

יַלְדָּה לְשַׂחֵק בְּ"אַבָּא-אִמָּא-

בֵּן" – אֹרֶךְ רוּחַ, אָמְרָה אִמָּא, רוֹצֵחַ

הַנָּשִׁים בַּמִּשְׁפָּחָה.