שָׁבוּעַ שְׁבוּעַיִם שָׁנָה, הוּא נוֹשֵׁק

לָהּ לַיְלָה עַל לֶחְיָהּ, חוּץ מִימֵי

מְרִיבָה, זֶה הָאוֹת

הַמֻּסְכָּם. שְׁנָתַיִם שָׁלשׁ אַרְבַּע חוֹפֵן

כְּתֵפָהּ בְּכַף יָדוֹ לַיְלָה לַיְלָה חוּץ מִימֵי

מְרִיבָה, זֶה הָאוֹת הַמֻּסְכָּם. נוֹקֵף

הַזְּמַן, הוּא בִּכְלָל לֹא טוֹרֵחַ לִבְדֹּק

אִם עוֹדֶנָּה שָׁם – בַּעַל דּוֹדָתִי שִׂמְחָה

הוּא אִישׁ שֶׁל הַפְגָּנוֹת.