אִישׁ וְאִשָּׁה חַיִּים בְּיַחַד
בְּהַפְסָקוֹת שְׁלשִׁים שָׁנָה לְיוֹם
הַנִּשּׂוּאִין הִיא מוֹחֶלֶת עַל כְּבוֹדָהּ –
תִּקְנֶה לִי שָׁעוֹן. עוֹבְרִים
שָׁבוּעַ שְׁבוּעַיִם שְׁלשָׁה אוּלַי
שָׁכַח, אוּלַי הוּא יִזְכֹּר
מָחָר, עוֹבְרִים שָׁבוּעַ שְׁבוּעַיִם
שְׁלשָׁה, אוּלַי הַיּוֹם, טוֹב
הַיּוֹם, וּכְבָר הִיא
מוּכָנָה לְהִסְתַּפֵּק בְּיָד עֲרֻמָּה וְכָרָגִיל
כְּמוֹ שֶׂה אַחַר הַחֶבֶל מִפַּחַד
שֶׁל סְקַנְדָּל נִגְרֶרֶת אַחֲרָיו מִמָּתַי
אַתְּ עוֹנֶדֶת עַל יָמִין הוּא שׁוֹאֵל וּבְכָל
הַשְּׁעוֹנִים אֵין אֶחָד שֶׁיִּשְׁוֶה
בְּעֵינֶיהָ שְׁלֹשִׁים שָׁנָה בְּיַחַד
בְּהַפְסָקוֹת וְכָל אַחַת
לְחוּד.