מַבָּטָהּ תּוֹהֶה לְחֹם הַצָּהֳרַיִם מִימִינָהּ,

מִשְּׂמֹאלָהּ, יָעֵל וְדָן בִּמְרוֹמֵי מַשְׂדֵּדַת

עַץ מְגֻלֶּפֶת וְהַשְּׁלִישִׁי מִתְעַגֵּל

בְּרֶמֶז מִשִּׂמְלַת הַמֶּשִׁי מַבָּטָהּ

תּוֹהֶה מִתַּחַת לְעֵץ

הָאֱגוֹז אַבָּא

פְּרַקְדָּן עַל הַדֶּשֶׁא פָּנָיו

מוּצַלִּים בְּעִתּוֹן, מַבָּטָהּ נוֹדֵד, כַּמָּה

שַׁבְרִירִי הָאֹשֶׁר שֶׁלָּנוּ בִּשְׁעַת צָהֳרַיִם רֶגַע גָּנוּב לְחֹם

צָהֳרַיִם –

אֵיתָן הֵבִיא שָׁלָל מֵעֵבֶר

לַתְּעָלָה

חורף 1974