וּבְעוֹדִי תִינוֹק דָּמָה כְעִגּוּל־פָּז הַסַּהַר
כִּרְאִי יָהֵל בִּדְמִי בִּכְנַף־עָנָן הוּא עָג עוּגוֹת לוֹ.
בּוֹ נָדְדוּ נִשְׁמוֹת־הָאַבִּירִים עַל דִּגְלֵי־מֶשִׁי
וּקְנֵי־הַקִּנָמוֹן בְּרֵיחַ־נִיחוֹחָם מָתָקוּ.
הַצְּהֻבָּה בָאַרְנָבוֹת מֵיטַב־שֵׁכָר הֵכִינָה,
בַּמִּסְבָּאָה שֶׁלָּהּ שָׁתָה־רָוָה אֶזְרַח־הַסַּהַר.
עַד שַׁקַּמְתָּ, פֶּתֶן, וַתִּבְלַע אָדָם וָסַהַר
וְכֶבֶד־עֶצֶב הִשְׂתָּרַע בְּאַפְלוּלִיתוֹ לָיְלָה.
וְתֵשַׁע צִפֳרִים רָעוֹת אוֹמְרוֹת נַקֵּר כּוֹכְבֵי־רָקִיעַ
הָאֱלֹהִים בְּרָב־עָגְמָה בַעֲנָנִים יָנוּדוּ,
יִנּוֹעוּ ויִּדֹּדוּ בְסִירוֹת מְרֻדְּפוֹת־סָעַר.
מי אִישׁ יֵצֵא הַשְׁמֵד עַד תֹּם אֵת צִפֳּרֵי־הָרֹעַ?
וְלַיְלָה בְלֵילוֹ כִי נֶעֱלַם־נִסְתַּתֵּר סַהַר
עֲדֵי נִכְחַד כִּרְצוּעַת־אוֹר צָרָה בִקְצֵה־הָאֹפֶק –
הָיָה כְאִבְחַת־חֶרֶב לִי בְּצַלְעוֹתַי נִתְקָעָה,
כִּי זֹה מְנַת־חַיַי מִשְׁנֵה־אֵימִים עֲדֶן הלַכָה.