מִבַּעַד לִשְׁקִיפוּת קִירוֹת הַמִּקְלָחוֹן רָאִיתִי

אוֹתְךָ חוֹלֵף עַל פְּנֵי שַׁעַר הַבַּיִת הַיָּשָׁן תָּלוּי

בַּאֲלַכְסוֹן עַל צִיר חָלוּד, אַחֲרֵי כָּל כָּךְ הַרְבֵּה

שָׁנִים אַתָּה תּוֹעֶה, לֹא זוֹכֵר, לֹא מְזַהֶה אֶת שַׁעַר

הַבַּיִת הַיָּשָׁן הַתָּלוּי עַל צִיר חָלוּד, מָה אִכְפַּת

לִי, אָז לֹא יָאֶה, מִהַרְתִּי לִרְדֹּף אַחֲרֶיךָ מַגֶּבֶת

כְּרוּכָה לְגוּפִי הַחוּצָה, לָבוּשׁ בַּסְּוֶדֶר הַצָּהֹב־כָּתֹם

שֶׁסָּרַגְתִּי לְמַעַנְךָ, קָרָאתִי בְּשִׁמְךָ וְכָל גַּעְגּוּעַי

הִתְיַלְּלוּ בְּהוּ, הוּ, הוּ, עֲדַיִן בְּטוּחָה שֶׁתָּרוּץ

לִקְרָאתִי וַאֲנִי אָנִיחַ רֹאשִׁי עַל צַמְרִירוּת הַסְּוֶדֶר

הַצָּהֹב־כָּתֹם, אֲבָל אַתָּה קָרוֹב קָרוֹב, לֹא מַתְאִים

לְלוּחַ הַזְּמַנִּים שֶׁלִּי, אָמַרְתָּ, וְחָלַפְתָּ עַל פְּנֵי שַׁעַר הַבַּיִת הַיָּשָׁן.