מוּתוּ צִמְחֵי בַּיִת

יְקָרִים שֶׁלִּי, מַדּוּעַ

שֶׁרַק אֲנִי –

שֶׁטִּפַּחְתִּי אֶתְכֶם בְּאַהֲבָה

וּמַיִם, בֵּרַכְתִּי בַּבֹּקֶר

כָּל עָלֶה חָדָשׁ וּבָכִיתִי

כִּמְעַט כְּשֶׁהִצְהַבְתֶּם –

מוּתוּ, מוּתוּ צִמְחֵי בַּיִת יְקָרִים,

לְבָבָהּ שֶׁל בַּעֲלַת

הַבַּיִת הָיָה לְאֶבֶן.