נַרְקִיס / ישראל אפרת

פֶּצַע בַּלֵּב לֹא יַאְדִּים כְּמוֹ וֶרֶד

וּמִדָּם לֹא יַרְטִיב –

הוּא עַצְמוֹ כָּל הַלֵּב, כָּל הַנֶּפֶשׁ.

כֻּלּוֹ מְכֻנָּס אֶל עַצְמוֹ, כֻּלּוֹ מְחֻדָּד

אֶל חֻדּוֹ שֶׁל עַצְמוֹ –

חֹד עִם חֹד מִתְנַשֵׁק

כְּמוֹ זוּג צִפָּרוֹת לְבָנוֹת עַל חוּט דַּק שֶׁל אָבִיב

אוֹ בִּסְגִירוּת עֲמֻקָּה שֶׁל בְּאֵר

לְיַד רְאִי מְרֻבָּע וְאָפֵל

הוּא יוֹשֵׁב וְצוֹפֶה וְתוֹהֶה –

מַה גִּיל אוֹהֵב אֶת עַצְמוֹ כְּמוֹ כְּאֵב?