אגד הנרקיסים התחובים בעגאל שלו ומפיצים ריח מתוק –

וכרקע לנרקיסים, ממש מאחריהם, חרמש ירח –

אחר זה כתפיו הרחבות והגוף החסון, ההולך וצר, הולך וצר עד למותן –

אומרים שכבר מת אבל הוא לא מת, הוא מתהלך בלילות-חורף קרירים, בשומים, בין גדרות השיטה, כשנרקיסים תקועים לו בעגאל – הוא שומר – הוא שומר את העולמות שלא מתו, את השמיים המתנועעים כערסלים מלאי כוכבים, הם נעים, הם מתיזים מטאורים ומושכים חוטים מן האדמה אל השמיים – הם אורגים אותו לתוך מסננת נעה, מלאה אורה ואש –

הוא שומר – גחלים במערות סתומות, ומחייך בעיניים כחולות נצחיות –

אומרים שהוא מת בארץ רחוקה שמעבר לים, ליד שולחן-משרדי – אבל הוא מתהלך בין הפרדסים, בדרכי-החול, וזלזלי-השיטה, לחה מטל, שורטים פניו היפים –

הוא שומר ואגד נרקיסים תקוע לו בעגאל והכאפייה מליטה פניו היפים –

מעבר לנרקיסים חרמש ירח נוגה, והנרקיסים הופכים כוכבים ולכוכבים ריח נרקיס וטל וקרירות לילות ראשית חורף זכים – נעוריו מפרפרים באגד הנרקיס, הם רוצים לחיות לנצח, הם אינם נקברים – נרקיסים אינם נקברים, הם מפרפרים מעל לראשו, מתעופפים מעלה-מעלה לערסלי-כוכבים –

*

נכתב: שנות ה-60 לערך. תקופת התרחשות הסיפור: 1914–1919 לערך.