לא! היא לא רוצה בי,
לא! היא לא כמהה לי
האכזריה!
כן! היא רק צוחקה לי,
כן! היא רק הותלה בי
היפה־פיה!
טוב – אם לא תרציני,
טוב – אם לא כמהתיני
הוי, אכזריה –
אז – דעי־לך, דעי־נא,
אז – זכרי, זכרי־נא
הוי יפה־פיה –
כי שלי היית אך
כי זרועַי עלסו בך
את אכזריה!
וכי אותך נשקתי
וכי אותך נזלתי.
את יפה־פיה!
אל ביתי – נא בואי,
בואי פעם את,
אל חדרי – נא סורי,
סורי אם יצאת.
שלחני ראי־נא
עליה תמונתך,
לחלון חזי־נא
אליו הוי צלמָתך,
הספרים דפדפי
ואז הריחי בם,
הרֵיחות צרפי,
הן תורקַיִך שם.
* * *
בארון בגדַי – גרבתך אחת,
אשר גנבתי יום ברשותך הוי את.
בארגז סודַי – מכתבים לרוב
שכתבת לי את עוד מזה קרוב.
בגני פרחים – שנטעת יום,
אל גגי יונים – שהֵעפת לרום.
אל אילן זיתי – שמי ושמך שניהם
חרותים מאז שלא יֵדעו מי הם.
* * *
בטמיר כיסי – כבע אצבעך
ולאצבעי – נס טבעתך.
במוחי החי – תמיד־זכרונך
ובלבי החם – הדרת ישותך.
– נהר בזרמו יזכיר את דְברך.
הים בקצפו – את כל עברך.
השמים עיניך, הלילה שערך
השדות – סרטַיִך וזיו־יום את עורך.
*
לא! לא יצליחו כלום,
לא! לא יועילו מאום
את אכזריה –
כל השתדלותַיך
וכל התפתלותַיך
את יפה־פיה!
כי־גם אבני־דבַריך,
כי־גם מֵאון־הוריך
הוי! אכזריה –
בל יוכלו הלאֵני
בל יֵדעו הרפֵני
הוי יפה־פיה!
ושלי – תהיי רק
ואתי – תחיי רק
את אכזריה,
ובִשְרירי זרועַי אז
מות נמות ככל גז
הוי יפה־פיה!