לא! היא לא רוצה בי,

לא! היא לא כמהה לי

האכזריה!

כן! היא רק צוחקה לי,

כן! היא רק הותלה בי

היפה־פיה!

טוב – אם לא תרציני,

טוב – אם לא כמהתיני

הוי, אכזריה –

אז – דעי־לך, דעי־נא,

אז – זכרי, זכרי־נא

הוי יפה־פיה –

כי שלי היית אך

כי זרועַי עלסו בך

את אכזריה!

וכי אותך נשקתי

וכי אותך נזלתי.

את יפה־פיה!

---

אל ביתי – נא בואי,

בואי פעם את,

אל חדרי – נא סורי,

סורי אם יצאת.

שלחני ראי־נא

עליה תמונתך,

לחלון חזי־נא

אליו הוי צלמָתך,

הספרים דפדפי

ואז הריחי בם,

הרֵיחות צרפי,

הן תורקַיִך שם.

* * *

בארון בגדַי – גרבתך אחת,

אשר גנבתי יום ברשותך הוי את.

בארגז סודַי – מכתבים לרוב

שכתבת לי את עוד מזה קרוב.

בגני פרחים – שנטעת יום,

אל גגי יונים – שהֵעפת לרום.

אל אילן זיתי – שמי ושמך שניהם

חרותים מאז שלא יֵדעו מי הם.

* * *

בטמיר כיסי – כבע אצבעך

ולאצבעי – נס טבעתך.

במוחי החי – תמיד־זכרונך

ובלבי החם – הדרת ישותך.

– נהר בזרמו יזכיר את דְברך.

הים בקצפו – את כל עברך.

השמים עיניך, הלילה שערך

השדות – סרטַיִך וזיו־יום את עורך.

*

לא! לא יצליחו כלום,

לא! לא יועילו מאום

את אכזריה –

כל השתדלותַיך

וכל התפתלותַיך

את יפה־פיה!

כי־גם אבני־דבַריך,

כי־גם מֵאון־הוריך

הוי! אכזריה –

בל יוכלו הלאֵני

בל יֵדעו הרפֵני

הוי יפה־פיה!

ושלי – תהיי רק

ואתי – תחיי רק

את אכזריה,

ובִשְרירי זרועַי אז

מות נמות ככל גז

הוי יפה־פיה!