יוֹם אֶחָד נִכְשַׁל בַּר־כַּֽלְבָּא: תַּחַת צְלִי חָטַף צְלִיפוֹת.

וְאִם־כֵּן? בָּרוּר כַּשֶּׁמֶשׁ, שֶׁרָאוּי הָיָה לְשׁוֹט.

וְאִם חַף הָיָה הַפַּעַם,

עַל עָבָר נִשְׁפַּךְ הַזַּעַם.

אַךְ הַסְבִּירוּ־נָא לַכֶּלֶב, שֶׁאֵינוֹ אוֹכֵל קִצְבָה,

אֶלָּא חַי עַל “חֶטֶף־קֹמֶץ”, שֶׁפִּרְעוֹן־חוֹבוֹת – מִצְוָה!

מְמָאֵן, אֵפוֹא, בַּר־כַּֽלְבָּא לְבָרֵךְ עַל הַמַּכּוֹת,

וּמַחְרִיד חֲלַל־הָרְחוֹב הוּא בִּצְוָחוֹת וּזְעָקוֹת.

“מַה תַּחְרִישׁ, בּוּל־עֵץ?” – נוֹהֵם הוּא

אֶל שְׁכֵנוֹ (סַחְבָן כָּמוֹהוּ):

מַה שּׁוֹתְקִים אַתֶּם כֻּלְּכֶם? הָעוֹלָם חוֹזֵר לְתֹהוּ!

אַךְ כָּל פְּרָט, יְצוּר מֻשְׁחָת –

לֹא אִכְפַּת לוֹ הַזּוּלָת!

כָּל אֶחָד עַל אַשְׁפָּתוֹ בִּמְנוּחָה לוֹקֵק לוֹ עֶצֶם.

לֹא יָבִינוּ בְּנֵי־הַכֶּסֶל, שֶׁמָּחָר צְפוּיִים לַקֵּֽץ הֵם.

אַלְלַי! יִרְאֵי־שָׁמַיִם – קִיּוּמָם אֵינוֹ מֻבְטָח!

סַכָּנָה לָצֵאת הַחוּצָה! מִי זוֹכֵר עוֹד “לֹא תִּרְצָח”?

הֶפְקֵרוּת! כְּפִירָה וָהֶרֶס! הָעוֹלָם בִּידֵי קַצָּב –

אִישׁ־גַּרְזֶן, רָשָׁע עַב־כֶּרֶס… רַע וּמַר הוּא הַמַּצָּב!

בָּא הַקֵּץ! אַחְרִית הַדּוֹר! הוּא עוֹמֵד עַל פִּי הַפַּחַת!

הוֹי, אַחִים! עוֹד יוֹם־יוֹמַיִם – וְהָאָרֶץ נֶהְפָּכֶת!

וַי, שִׁמְעוּ זַעֲקוֹתַי!

מַה תַּחְרִישׁוּ? עַד מָתַי?

אַל דֳּמִי לָכֶם, כְּלָבִים! הַאֲדִירוּ נֶבַח!

שֶׁמָּא יֵש עוֹד יְשׁוּעָה – הַצָּלָה וָרֶוַח…"

– “שְׁתוֹק!” – גָּעַר בּוֹ בְּבִטּוּל

“שֶׁנֶק־חֶנֶק” הֶחָתוּל

(וְכֻלּוֹ הָפַךְ דַּבֶּשֶׁת –

גַּבְשׁוּשִׁית שְׁחוֹרָה גוֹעֶשֶׁת,

הַיּוֹרֶקֶת נוּר יָרֹק):

"שְׁתוֹק!

מַה נִּזְעַקְתָּ, כְּסִיל כָּמוֹךָ? מָה אַתָּה חוֹשֵׁב?

אִם נוֹתְנִים מַכּוֹת לַכֶּלֶב, הָעוֹלָם חָרֵב?"