יוֹם אֶחָד נִכְשַׁל בַּר־כַּֽלְבָּא: תַּחַת צְלִי חָטַף צְלִיפוֹת.
וְאִם־כֵּן? בָּרוּר כַּשֶּׁמֶשׁ, שֶׁרָאוּי הָיָה לְשׁוֹט.
וְאִם חַף הָיָה הַפַּעַם,
עַל עָבָר נִשְׁפַּךְ הַזַּעַם.
אַךְ הַסְבִּירוּ־נָא לַכֶּלֶב, שֶׁאֵינוֹ אוֹכֵל קִצְבָה,
אֶלָּא חַי עַל “חֶטֶף־קֹמֶץ”, שֶׁפִּרְעוֹן־חוֹבוֹת – מִצְוָה!
מְמָאֵן, אֵפוֹא, בַּר־כַּֽלְבָּא לְבָרֵךְ עַל הַמַּכּוֹת,
וּמַחְרִיד חֲלַל־הָרְחוֹב הוּא בִּצְוָחוֹת וּזְעָקוֹת.
“מַה תַּחְרִישׁ, בּוּל־עֵץ?” – נוֹהֵם הוּא
אֶל שְׁכֵנוֹ (סַחְבָן כָּמוֹהוּ):
מַה שּׁוֹתְקִים אַתֶּם כֻּלְּכֶם? הָעוֹלָם חוֹזֵר לְתֹהוּ!
אַךְ כָּל פְּרָט, יְצוּר מֻשְׁחָת –
לֹא אִכְפַּת לוֹ הַזּוּלָת!
כָּל אֶחָד עַל אַשְׁפָּתוֹ בִּמְנוּחָה לוֹקֵק לוֹ עֶצֶם.
לֹא יָבִינוּ בְּנֵי־הַכֶּסֶל, שֶׁמָּחָר צְפוּיִים לַקֵּֽץ הֵם.
אַלְלַי! יִרְאֵי־שָׁמַיִם – קִיּוּמָם אֵינוֹ מֻבְטָח!
סַכָּנָה לָצֵאת הַחוּצָה! מִי זוֹכֵר עוֹד “לֹא תִּרְצָח”?
הֶפְקֵרוּת! כְּפִירָה וָהֶרֶס! הָעוֹלָם בִּידֵי קַצָּב –
אִישׁ־גַּרְזֶן, רָשָׁע עַב־כֶּרֶס… רַע וּמַר הוּא הַמַּצָּב!
בָּא הַקֵּץ! אַחְרִית הַדּוֹר! הוּא עוֹמֵד עַל פִּי הַפַּחַת!
הוֹי, אַחִים! עוֹד יוֹם־יוֹמַיִם – וְהָאָרֶץ נֶהְפָּכֶת!
וַי, שִׁמְעוּ זַעֲקוֹתַי!
מַה תַּחְרִישׁוּ? עַד מָתַי?
אַל דֳּמִי לָכֶם, כְּלָבִים! הַאֲדִירוּ נֶבַח!
שֶׁמָּא יֵש עוֹד יְשׁוּעָה – הַצָּלָה וָרֶוַח…"
– “שְׁתוֹק!” – גָּעַר בּוֹ בְּבִטּוּל
“שֶׁנֶק־חֶנֶק” הֶחָתוּל
(וְכֻלּוֹ הָפַךְ דַּבֶּשֶׁת –
גַּבְשׁוּשִׁית שְׁחוֹרָה גוֹעֶשֶׁת,
הַיּוֹרֶקֶת נוּר יָרֹק):
"שְׁתוֹק!
מַה נִּזְעַקְתָּ, כְּסִיל כָּמוֹךָ? מָה אַתָּה חוֹשֵׁב?
אִם נוֹתְנִים מַכּוֹת לַכֶּלֶב, הָעוֹלָם חָרֵב?"