מַה מּוֹצֵץ לְשַׁד־הַנֶּפֶשׁ יוֹם שָׁרָב כָּבֵד בְּלִי רוּחַ!

בַּשָּׂדֶה, לְיַד הָעֵדֶר, הַנַּבְחָן רוֹבֵץ סָרוּחַ.

הוּא רוֹגֵז עַל הָעוֹלָם

וְשׁוֹכְנָיו כֻּלָּם.

זוֹחֲלִים רִגְעֵי־עַצֶּלֶת, נְבוּבִים וַעֲלוּבִים…

אֵין עִנְיָן לוֹ תַּחַת־שֶׁמֶשׁ. הוּא עָיֵף מִצּוּד זְבוּבִים…

(אוֹי, נָגוֹזוּ שְׁנוֹת־הַנֹּעַר! תּוֹר־גְּבוּרָה חָלַף וָתָם:

אָז סוֹחֵב הָיָה רֶבּ נֹבַח שׁוּעָלִים בְּזַנְבוֹתָם!)

וְלַצֹּאן – שִׂמְחָה וָדַיִץ!

לֹא אִכְפַּת לָהּ חֹם־הַקַּיִץ:

הַכְּבָשִׂים רוֹקְדִים עַל דֶּשֶׁא. מֶה חָמְדוּ פִּתְאֹם לָצוֹן?

שִׁעֲמוּם אוֹכֵל אֶת נֹבַח… וְנֵעוֹר בּוֹ הָרָצוֹן

לְהַקְהוֹת שִׁנֵּי־הַחֹצֶף, לְהַטִּיף מוּסָר לַצֹּאן.

אַשְׁמָאִים הֵם, רַמָּאִים הֵם, אֵין יָשָׁר בְּכָל הָעֵדֶר.

וּמַתְחִיל לִמְנוֹת רֶבּ נֹבַח פִּשְׁעֵיהֶם לְפִי הַסֵּדֶר:

"אִי לָכֶם, עַזֵּי־הַמֵּצַח! גַּנָּבִים! הוֹלְכֵי־בָּטֵל!

מֹחֲכֶם הוּא אַךְ לְנֵכֶל! תַּחְבּוּלוֹת הוּא מְחַבֵּל!

אַךְ אוֹתִי לֹא תְּבַלְבֵּלוּ!

לְמָשָׁל, בְּנֵי־תַּיִשׁ אֵלּוּ:

אַבְרֵכִים מְזֻקְנָנִים הֵם – עֵינֵיהֶם פּוֹזְלוֹת אֶל־עָל –

וְרַגְלָם תָּסוּר בֵּינְתַיִם אֶל שִׁבֹּלֶת־הַשּׁוּעָל.

וְעִזִּים יִרְאוֹת־שָׁמַיִם! כָּל אַחַת מֵהֶן צַדֶּקֶת –

וּבַסֵּתֶר הִיא עוֹסֶקֶת

בְּגִנָּה זָרָה בְּלֶקֶט.

קְחִי, חִטְפִי וְזִלְלִי!

הֶפְקֵרוּת! שֶׁלְּךָ – שֶׁלִּי!

וּמִלְּבַד־זֹאת, עַד הַלַּיִל

גְּדִי וָתַיִשׁ, שֶׂה וָאַיִל

מַשְׁמִיעִים מֶ־מֶ תָּפֵל…

מַה תֹּאמְרוּ לַזֶּמֶמֶמֶר? שִׁיר נָאֶה, לַעֲזָאזֵל!

בֶּאֱמֶת, רוֹעֵה־עֶדְרֵנוּ – אִישׁ טוֹב־לֵב וְאֶרֶךְ־רוּחַ:

הֵן מֻתָּר לְלֹא וִכּוּחַ,

לְפִי כָּל הַהֲלָכוֹת,

אֶת כֻּלְכֶם פָּשׁוּט לִשְׁחוֹט!

וְעַל־כֵּן, עֲשׂוּ תְּשׁוּבָה! לִדְבָרַי הַטּוּ אָזְנַיִם:

הָלְאָה שְׂחוֹק וּמְשׁוּבָה! בַּקַּרְקַע כִּבְשׁוּ עֵינַיִם!

הֲגוּנִים הֱיוּ, טוֹבִים –

בְּקִצּוּר, הֱיוּ כְּלָבִים!

וְאוּלָם – לְמִי הִטַּפְתִּי? אַלְלַי לִי! וַי לִי, וַי!

מְשַׁחֵת אֲנִי לָרוּחַ אֶת נִבְחֵי הַבְהַבְהָבַי!"

– “הַס, נַבְחָן!” – עָנָה לוֹ תַּיִשׁ: מָה הִרְחַבְתָּ פִּיךָ?

שְׁתוֹק, וָלֹא – בְּפַרְצוּפְךָ הָאֱמֶת אָטִיחָה!

אַדְּרַבָּה, יֵדְעוּ הַכֹּל,

מִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל,

מַה בֵּינְךָ, גִּבּוֹר־הַנֶּבַח,

לְבֵינֵינוּ, צֹאן לַטֶּבַח:

הַנַּבְחָן אֵינוֹ פּוֹחֵד

מִשּׁוֹחֵט,

כִּי טְרֵפָה הוּא וְטֻמְאָה הוּא – לְאָכְלוֹ הֲרֵי זֶה חֵטְא.

אַךְ אֲנַחְנוּ – יִזְלְלֵנוּ כָּל צַדִּיק כְּמַגֵּפָה,

כִּי עַל־כֵּן כְּשֵׁרִים הִנֵּנוּ – לֹא טֻמְאָה וְלֹא טְרֵפָה!"