עֶרֶב־חֹרֶף. קֹר בָּרְחוֹב

נִתְכַּנְּסוּ אוֹרְחִים לָרֹב

בְּאוּלָם חָמִים־שָׂמֵחַ –

בִּקְלָפִים לְהִתְנַצָּחַ.

(כְּבָר אָמְרוּ הַלֵּצָנִים

עַל חֶבְרָה שֶׁל קַלְפָּנִים:

"אֵימָתַי לִישׁוֹן אֵין פְּנַאי לָהּ?

כַּאֲשֶׁר אָרֹךְ הַלַּיְלָה!")

וְהוֹלֵךְ וָרַב הַדֹּחַק בַּטְּרַקְלִין מְלֵא־הָאוֹר –

וְעִמּוֹ גוֹבֵר הַלַּחַץ עַל הַקֹּלֶב בַּפְּרוֹזְדוֹר.

מְעִילִים חַמִּים עָבִים

מִתְרַבִּים עַל הַוָּוִים,

הַדְּרוּכִים מִכֹּבֶד־עֹמֶס, הַבּוֹכִים וְכוֹאֲבִים.

“מָה אָיֹם!”־ גּוֹנֵחַ וָו

בְּאָזְנֵי אַחַד שְׁכֵנָיו:

"כְּבָר חוֹרֵק אֲנִי, שָׁמַעְתָּ?

כֹּחַ עַז מוֹשְׁכֵנִי מַטָּה!

הוֹי, חַלְּצוּנִי מִן הָעֹל!

אַל תִּתְּנוּ, אַחִים, לִפּוֹל!"

– “לֹא יָחִיד אַתָּה, אָחִי!” – הַשָּׁכֵן אוֹתוֹ מַרְגִּיעַ:

"דַּע: וָו־וָו

וּמַכְאוֹבָיו!

אַל יֵאוּשׁ! הָאֵל יוֹשִׁיעַ!"

־“כֵּן” – גּוֹנֵחַ הַשְּׁלִישִׁי: "אֶלָּא מַאי? כֵּיצַד נַגִּיעַ

עַד אֲשֶׁר הָאֵל יוֹשִׁיעַ!"

– "וְלֹא קָם אֶחָד מֵאֵלֶּה, הָרוֹאִים אֶת הַנִּצּוּל,

לְהַגִּיד לְכָל הַיֶּתֶר: “דַּי! לַכֹּל מִדָּה וּגְבוּל!”

– "וְהֵיכָן אֲדוֹן־הַבַּיִת? וְכִי אֵין גַּם בְּקִרְבּוֹ לֵב

לַחֲמוֹל עַל בְּנֵי־הַקֹּלֶב?"

– "מַה שּׁוֹתֵק אַתָּה, אָבִינוּ, אֲדוֹנֵנוּ הָרַחוּם?

הֵן שִׁבְרֵנוּ – נִזְקְךָ הוּא! הַאֻמְנָם לֹא תַּעַשׂ כְּלוּם?"

– "הֲבָלִים! וְכִי אִכְפַּת לוֹ? מְצִיאָה גְדוֹלָה – וָוִים!

וּבִכְלָל: לִבְכּוֹת לְחֶסֶד? הִתְבַּיְּשׁוּ־נָא עֲלוּבִים!

אֵי כְּבוֹדְכֶם כִּי תִּתְחַנֵּנוּ

לְחַסְדּוֹ שֶׁל אֲדוֹנֵנוּ?"

– “אֶלָּא מָה עוֹד לְפָנֵינוּ?”

– “לְקַלֵּל, לִנְזוֹף, לִגְעוֹר!”

– "וְעָלַי לָכֶם לֵאמוֹר

כִּי בַּכֹּל אָשֵׁם הַקֹּר!

הוּא מַלְבִּישׁ כּׂל אִישׁ אַדֶּרֶת – יֵשׁ עָלָיו לִצְעוֹק חָמָס! –

וְלִלְבּוֹשׁ פַּרְוָה בַּבַּיִת – אִי־אֶפְשָׁר: הַגּוּף יִמַּס!

אֵין בְּרֵרָה לִבְעָלֵינוּ:

מֻכְרָחִים לִתְלוֹת עָלֵינוּ!

נִתְאַמֵּץ, אֵפוֹא, אַחִים, נִתְחַזֵּק כְּדֵי סִבְלֵנוּ!

זְמַן קָשֶׁה עַכְשָׁו הִגִּיעַ! אֵין זוֹ עֵת לְרַךְ, עָדִין –

יֵשׁ לִהְיוֹת נֻקְשֶׁה כַּדִּין!

אוֹי לְמִי שֶׁאֵין לוֹ כֹּחַ לְצַפּוֹת וּלְהַמְתִּין!"

– " לְהַמְתִּין?" – חָזַר בְּלַעַג וָו רָצוּץ בִּשְׁפַל־קוֹלוֹ:

"לֹא אֶרְצֶה עוֹד! לֹא אוּכַל עוֹד! לֹא גִבּוֹר אֲנִי! לׂא־לׂא!

וַאֲפִילוּ – עַל־פִּי־נֵס, בְּחַסְדֵי־שָׁמַיִם –

אֶתְגַּבֵּר עַד שֹׁךְ הַזַּעַם? אָז אֶסְבּוֹל כִּפְלַיִם:

אֶת גּוּפֵהוּ הַחוֹלֶה

מַכְאוֹבִי עָלַי יִתְלֶה

וְיִשְׁלַח לָשׁוֹן לוֹעֶגֶת, בְּכֻלָּנוּ לְשַׁטּוֹת:

"נִטְלְכֶם הוּסַר לְרֶגַע, אֶצְבָּעוֹת מֵתוֹת!

אַךְ הַגִּידוּ: מָה אַתֶּם פְּעַלְתֶּם, בְּנֵי־קֹלֶב,

לְחַלֵּץ אֶת עַצְמְכֶם מִדִּכּוּי וָעֹלֶב?"