כָּל הַיּוֹם לִפְנֵי גָדֵר

מְטַיֵּל וּמִתְהַדֵּר

בְּמִצְעָד גַּבְרִי בָּטוּחַ

תַּרְנְגוֹל זָחוּחַ.

תּוֹךְ־הִלּוּךְ עֵינָיו עוֹקְבוֹת

אַחַר שֶׁבַע נְקֵבוֹת;

בְּגַדְלוּת אוֹתָן מַשְׁתִּיק הוּא:

"קוּקוּרִיקוּ! קוּקוּרִיקוּ!

מָה רוֹצוֹת אַתֶּן, נָשַׁי? אשֶׁר? סְמֹכְנָה עַל הַבַּעַל!"

וּפִתְאֹם – אֲבוֹי – שׁוּעָל! מִתְגַּנֵּב הוּא שַׁעַל־שַׁעַל

וּמוּכָן כְּבָר לְבָרֵךְ:

“זֶה הַתַּרְנְגוֹל יֵלֵךְ…”

וְאוּלָם תַּרְנְגוֹלֵנוּ לֹא הִסֵּס וְלֹא הִרְהֵר:

קְפָץ! – וְהוּא עַל הַגָּדֵר!

– “הֵי, לְאָן אַתָּה בּוֹרֵחַ?” –

הַשּׁוּעָל אֵלָיו צוֹרֵחַ:

"מַה תֹּאמְרוּ עַל הַגִּבּוֹר?

אֵיךְ יִרְעַד עָלָיו הָעוֹר!

כַּנִּרְאֶה, הַתַּרְנְגֹלֶם הוּא בֶּן־חַיִל רַק עַל גַּג,

אַךְ בַּקְּרָב, בִּשְׂדֵה־הַקֶּטֶל – מִלִּבּוֹ הָאֹמֶץ פָּג.

וַאֲנִי, טִפֵּש, חָשַׁשְׁתִּי לְפָגְשׁוֹ בִּקְרָב גָּלוּי!

רַק בְּקשִׁי הִתְאוֹשַׁשְׁתִּי – אַף אָמַרְתִּי כְּבָר ‘וִדּוּי’.

וְהִנֵּה – אֲבוֹי לָעַיִן:

רֹב בְּרָקִים – וְגֶשֶׁם אַיִן!

וְכָזֶה נִקְרָא לוֹחֵם? הוֹי, מִמִּי פָּחַדְתִּי פַּחַד!

בּוֹשׁ, מוּג־לֵב, וְהִכָּלֵם לִפְנֵי כָּל נָשֶׁיךָ יַחַד!

מַה יָּרֵא אַתָּה לָזוּז?

בְּנוֹת־הַחֵן חוֹמְדוֹת עֱזוּז!

הַגְּבוּרָה לִבָּן גּוֹנֶבֶת –

לֹא בְּרִיחַת אַרְנֶבֶת!"

– “הִסְתַּכְּלוּ בְּבֶן־הַשְּׁאוֹל” –

הִתְקַקְרֵק הַתַּרְנְגוֹל:

"מְקַנְטֵר אוֹתִי הַשֵּׁד בְּלִגְלוּג וָהֶתֶל:

‘בּוֹא עִמִּי לְהִתְמוֹדֵד! צֵא לִשְׂדֵה־הַקֶּטֶל!’

וְאִם יֵשׁ לְךָ, נִבְזֶה,

יֶתֶר־כֹּחַ – מַה בָּזֶה?

מִי יִצְחַק לְדַל־הַכֹּחַ,

הָאָנוּס מִזֵּד לִבְרוֹחַ?

לֹא! לִצְחוֹק רָאוּי הַפֶּתִי, הַקּוֹפֵץ לְפֻרְעָנוּת

רַק מִפַּחַד ‘פַּחְדָּנוּת’!

הִסְתַּלֵּק מִכָּאן, בְּלִיַּעַל, כִּלְעֻמַּת שֶׁבָּאתָ!" –

וְקָפַץ הַתַּרְנְגוֹל לֶחָצֵר לְמַטָּה.