"יְדִידִי אֲבִישָׁלוֹם,

מָה אַגִּיד וּמָה אֶכְתֹּבָה?

בְּעֶזְרַת שׁוֹכֵן־מָרוֹם,

אָנֹכִי בְּקַו הַשּׂבַע,

הַחַיִּים וְהַשָּׁלוֹם.

וְרַק זוֹ רָעָה חוֹלָה: בְּרַגְלַי פָּגַע הַפֶּגַע.

אִם מִיֵּצֶר בַּטָּלָה אוֹ מֵרֹב רִיצָה וָיֶגַע,

הֵן מָרְדוּ בְּתַפְקִידָן

וְשׁוֹבְתוֹת בְּטֶרֶם זְמַן:

מְסָרְבוֹת לִפְסוֹעַ;

טוֹעֲנוֹת הֵן לְפָנַי, כִּי מוּטָב לִנְסוֹעַ".

כָּף כָּתְבָה הַיָּד אִגֶּרֶת בְּלָצוֹן מָהוּל בִּכְאֵב.

– “נְבָלָה!” – קָרָא לְפֶתַע בֹּהֶן רֶגֶל הַכּוֹתֵב:

מִי זֶה שָׂם הַיָּד שׁוֹפֶטֶת לְדַבֵּר סָרָה עָלֵינוּ?

מִי הִיא? מַה הִיא? מְשָׁרֶתֶת, מְצַחְצַחַת־נְעַלֵינוּ.

אִם אָמְנָם נִרְצֶה לָסַעַת, כִּי נִלְאֵינוּ כְּבָר לָלֶכֶת

בְּכָל דֶּרֶךְ מְיַגַּעַת, מְיַזַּעַת, מְפָרֶכֶת, –

הִיא תִּפְסוֹק עַל כָּךְ פִּסְקָהּ?

זֶה עִסְקָהּ?"

– “לֹא, חָלִילָה!” – מְשִׁיבָה לָרַגְלַיִם הַכּוֹתֶבֶת:

"סְעוּ לְכָל אֲשֶׁר תִּרְצוּ – וַאֲפִילוּ בְּמֶרְכֶּבֶת.

לֹא עָלַי לִפְסוֹק דֵּעוֹת

בְּהִלְכוֹת־הַמַּסָּעוֹת:

הֵן אַתֶּן וְלֹא יָדַיִם תְּשַׁלְּמוּ אֶת הַמָּעוֹת!

אַדְּרַבָּה, שַׁלְּמוּ, רַגְלַיִם –

מַשְׁכְּנוּ־נָא נַעֲלַיִם!"

כָּךְ עָנְתָה הַיָּד בְּנַחַת: לִכְאוֹרָה, דָּבָר מוּבָן.

אַךְ הֵיכָן חָכְמַת רַגְלַיִם? בִּמְחִילָה, בַּעֲקֵבָן.

אֵין רַגְלַיִם חוֹבְבוֹת בְּהִרְהוּר לִשְׁקוֹעַ:

עַל עָקֵב הֵן סוֹבְבוֹת – וּמֻמְחוֹת לִרְקוֹעַ.

“לְשַׁלֵּם?” – מִשְׁתּוֹמְמוֹת הֵן: "לָמָּה וּמַדוּעַ?

לְשַׁלֵּם – תַּפְקִיד הַיָּד הוּא: זֶה דָבָר יָדוּעַ!"

וְהַיָּד, בְּהַדְבִּיקָהּ

אֶצְבָּעָהּ אֶל הָרַקָּה,

מְהַרְהֶרֶת: "פֶּלֶא!

אֵיזֶה ישֶׁר מְשֻׁנֶּה לַבְּרִיּוֹת הָאֵלֶּה:

הָעִנְיָן – לֹא עִנְיָנִי,

וּלְשַׁלֵּם צְרִיכָה אֲנִי!

זֶהוּ גְּמוּל צִחְצוּחַ־נַעַל לַיְצוּר הַחֻצְפָּנִי!"