עַל פְּנֵי סוּס תָּלוּי מִתַּחַת כִּיס־מִספּוֹא כִּזְקַן־שֵׂיבָה.

מִתְמוֹגֵג הַסּוּס מִנַּחַת וְצוֹהֵל מֵרֹב חֶדְוָה.

גַּל־חָכְמָה מַתְחִיל לִקְלוֹחַ

מִזְּנָבוֹ לַמֹּחַ:

"אִם יֶשְׁנוֹ זָקָן שָׁחוֹר

מֵאָחוֹר,

לְהַבְרִיחַ זְבוּב מַטְרִיחַ –

הֲרֵי זֶה דָבָר שָׁכִיחַ,

כִּי כָּמוֹהוּ יֵשׁ וָיֵשׁ

אַף לְסוּס טִפֵּשׁ!

אַךְ אִם יֵשׁ זְקַן־שֵׂיבָה לִי, הַיָּפֶה שֶׁבַּזְּקָנִים,

מִפָּנִים,

הַדָּבָר אוֹמֵר דָּרְשֵׁנִי –

וַהֲרֵי חָכָם הִנֵּנִי!

כָּאן בַּכְּפָר זְקָנִים כָּאֵלֶּה יֵשׁ רַק לִי וְלַ’גַּלָּח'.

וְשֶׁלִּי – יוֹתֵר רָחָב הוּא, וּבִכְלָל יוֹתֵר מֻצְלָח:

אֵין זֶה כְּנָף־אַוָּז, חָלִילָה, מַטְאֲטֵא שֶׁל־מַה־בְּכָךְ!

וְלָכֵן, אֲנִי שׁוֹאֵל: אִם נוֹשְׁקִים אֶת יַד הַכֹּמֶר,

מַה דִּינָהּ שֶׁל פַּרְסָתִי? שֶׁתֻּשַּׁק, מִקַּל־וָחֹמֶר!

אֶלָּא מַאי? קָשֶׁה, אוּלַי,

לְהַגִּיעַ אֶל רַגְלַי?

אֵין דָּבָר! אֵינִי קַפְּדָן! אַדְּרַבָּה־אַדְּרַבָּתַיִם:

אֶת רַגְלִי אֲנִי מוּכָן לְהַגִּישׁ אֶל הַשְּׂפָתַיִם!"

אֵין הַסּוּס בַּטְלָן, חָלִילָה. כָּךְ אָמַר – וְכָךְ עָשָׂה:

אֶל מִתַּחַת אַף הַבַּעַל הוּא מַגִּישׁ אֶת הַפַּרְסָה.

בָּא הַשּׁוֹט וְהַךְ בַּסּוּס,

לְלַמֵּד אוֹתוֹ נִמּוּס!

“הוֹי” – זוֹעֵק הַסּוּס: "חֻצְפָּן! עַם־הָאָרֶץ! שֶׁרֶץ!

גַּם בִּפְנֵי הַדְרַת־זָקָן אֵיֽן עוֹד דֶּרֶךְ־אֶרֶץ?"

וְהַשּׁוֹט מֵשִׁיב בְּצֶלֶף: "יִשְׁמְרֵנוּ אֵל רַחְמָן

מִסּוּסִים, אֲשֶׁר יָפִיקוּ פַּרְנָסָה מִן הַזָּקָן!"