לְבוּשֵׁי חָלוּק צָחוֹר,

חֲבוּשֵׁי צָנִיף שָׁחוֹר,

עֲנָקִים עוֹרְכִים שָׁם “סֵדֶר” בְּאַלְפֵי כְּלֵי פָּז טָהוֹר:

הִנֵּה כָּךְ נִרְאֶה מֵרַחַק

הַמִּשְׂחַק בִּקְצֵה הַשַּׁחַק

בֵּין עָבִים לְבֵין הַשֶּׁמֶשׁ, הַזּוֹרָה גִצֵּי־אוֹרָה,

טֶרֶם עַט עָלֶיהָ לַיִל בִּגְלִימַת־נָזִיר שְׁחוֹרָה.

אַחְרוֹנֵי זִיקֵי־הַקֹּרֶן בָּאֲוִיר יִרְצֹדוּ.

דֹּם עוֹמֵד לְיַד הַגֹּרֶן תַּרְנְגוֹל־שֶׁל־הֹדּוּ.

הוּא חוֹשֵׁב. וּמַה חוֹשֵׁב הוּא? כְּדַרְכּוֹ,

דְּבָרִים־שֶׁל־שְׁטוּת!

הַס! חֲלוֹם וּמְצִיאוּת

מִתְמַזְּגִים בֵּינְתַיִם ­יַחַד – וְהַחַיִץ מִטַּשְׁטֵשׁ:

הַחֲלוֹם אֵינוֹ חֲלוֹֽם עוֹד – וְהַיֵּשׁ אֵינֶנּוּ יֵשׁ.

מִכָּל בַּיִת, בּוֹר וָפַחַת

זוֹחֲלִים שְׁלִיחֵי־הַשַּׁחַת,

מוֹרְדֵי־אוֹר, כְּנוּפְיָה שְׁחוֹרָה –

וְהַגֹּרֶן שׁוּב לֹא גֹרֶן, אֶלָּא לַהַב־מְדוּרָה.

מִתְנַפֵּחַ־לוֹ בֶּן־הֹדּוּ, וְרוֹטֵן בְּטִינָתוֹ הוּא:

"מָה? דְּלֵקָה? לַעֲזָאזֵל! יַחֲזוֹר הַכֹּל לְתֹהוּ!

יֵהָרֵס וְיֵחָרֵב!

לֹא אִכְפַּת לִי, לֹא עִסְקִי הוּא! אָנֹכִי לֹא אֶתְעָרֵב!"

* *

נוּ, וּמֶה הָיָה קוֹרֶֽה שָׁם (אֵיךְ אַתָּה חוֹשֵׁב?)

לוּ הִחְלִיט תַּרְנְגוֹלֵנוּ כֵּן לְהִתְעָרֵב?