בְּלִיל־נוֹסְעִים, אַנְדְּרָלָמֽוּסְיָה: עֲשִׁירִים וְאֶבְיוֹנִים,
בְּנֵי צָרְפַת וְאֶרֶץ־רוּֽסְיָה, וְתּוּרְכִּים, וְרוֹמַנִים.
וּמוּבָן, רַבִּים עַד גֹּדֶשׁ
גַּם אַחֵינוּ, עַם־הַקֹּדֶשׁ…
(אֶלָּא מַאי? יִסַּע עֵשָׂו –
וִיהוּדִי יֵשֵׁב תַּחְתָּיו?
סַע, אָחִי, מִכְּפָר וְקַרְתָּא –
כִּי לְכָךְ נוֹצַרְתָּ!)
וְנוֹסְעִים, נוֹסְעִים בְּלִי סוֹף… גַּל חָדָשׁ בְּכָל שָׁעָֽה רָץ!
אֲנָשִׁים, נָשִׁים וְטַף, גַּם מַשְׂכִּיל גַּם “עַם הָאָרֶץ”…
הִנֵה כָּאן אֶחָד עַב־כֶּרֶס, גְּבִיר גָּדוֹל, לְפִי אֻמְדָּן
(אֶלָּא לָאו־דַּוְקָה לַמְדָּן):
מְנֻפָּח מֵרֹב־הַיֹּהַר, מְדַבֵּר הוּא לוֹעֲזִית –
בְּלָשׁוֹן אַשְׁכְּנַזִּית.
וּבִכְלָל, סָבִיב– קַלַּחַת: בְּלִיל־שָׂפוֹת שֶׁל דּוֹר־פְּלָגָה!
הַנּוֹסְעִים, כֻּלָּם גַּם־יַחַד, מְדַבְּרִים בְּלִי הֲפוּגָה:
זֶה מֵסִיחַ אַהֲבָה, זֶה עוֹסֵק בְּסַחַר,
זֶה בִּכְלָל גּוֹבֵב שְׁטֻיּוֹת וּדְבָרִים בְּלִי שַׁחַר;
זֶה חֲכַם־חִשּׁוּב־הַקֵּץ,
זֶה פָּשׁוּט בַּדְחָן וָלֵץ.
וְהֵיכָן אוֹתוֹ יָרִיד שֶׁל זְקֵנִים וָנֹעַר?
בִּסְפִינָה? חָלִילָה, לֹא! בְּתֵבַת־הַדֹּאַר!
מְלֻבָּשׁ פֹּה כָּל אֶחָד
מְעִיל־דֶּרֶך מְיֻחָד,
שֶׁקּוֹרְאִים מַעֲטָפָה לוֹ – וּבִשְׁבִיל בִּקֹּרֶת־גְּבוּל
יֵֵשׁ דַּרְכּוֹן לְכָל נוֹסֵע, הֲלֹא הוּא הַבּוּל.
וּמֻבְטָח לְכָל נוֹסֵעַ: בִּמְאֻחָר אוֹ בְּמֻקְדָּם,
הוּא יָבוֹא לִמְחוֹז־הַחֵפֶץ בְּעֶזְרַת רִבּוֹן־עוֹלָם,
הַפּוֹסֵק וְהַקּוֹבֵעַ,
מִי נִשְׁאָר – וּמִי נוֹסֵעַ.
אַךְ לֹא כָּל בָּאֵי־תֵּבָה –
אֹרְחָתָם כָּל־כָּךְ שְׁלֵוָה.
מְבֻיָּשׁ כְּבַעַל־חֵטְא, בְּתַחְתִּית תֵּבַת־הַדֹּאַר
מִתְחַבֵּא, חָשׁוּב כְּמֵת, מִכְתָּבוֹן בְּלִי בּוּל וָתֹאַר.
(אֵיזֶֶה עֵרֶךְ בָּעוֹלָם
לַנּוֹסֵעַ בְּלִי חוֹתָם?)
הַאֲזִינוּ: יֵשׁ וְיֵבְךְּ בּוֹ, בַּמִּכְתָּב, לְבַב־אָדָם,
מַר, פָּצוּעַ וְזָב־דָּם.
חִיל וָרַעַד יֹאחֲזוּהוּ: עוֹד מְעַט, וְהוּא נִתְפָּס:
''יְדִידִי, הֵיכָן הַ’פַּאס'?"
– “שְׁמַע!” – נוֹזֵף בּוֹ עַב־הַכֶּרֶס בְּלָשׁוֹן־שֶׁל־אַשְׁכְּנַז:
"חִפְזוֹנְךָ רָאוּי לִקְנָס!
כְּלוּם מֻתָּר לָצֵאת הַדַּרְכָּה
בְּלִי דַרְכּוֹן, בְּלִי ‘מַֽרְקָא’?"
– לֹא! חָלִילָה!" – מִתְאַנֵּחַ בֶּן־הָעֹנִי, שְֹבַע־זִלְזוּל:
"הַמִּכְתָּב הֲכִי־פִּקֵּחַ לֹא שָָׁוֶה פְּרוּטָה בְּלִי בּוּל!
הוֹי, הֵיטֵב אֲנִי יוֹדֵעַ (כִּי הֲרֵי אֵינֶנִי תָּם):
טוֹב מִמֶּנִּי לַנּוֹסֵעַ עִם שְׁגִיאוֹת – אַךְ עִם חוֹתָם!"