כֹּה לְאַט זוֹחֵל יוֹם־קַיִץ בְּחוּצוֹת־הַשִּׁמָּמוֹן!
“מִתְחַשֵּׁק” לַכֶּלֶב נֶבַח לְהָתֵל בַּחֲמוֹרוֹן:
"אִי, כָּזֶה אַתָּה, חֲמֽוֹרָא?
מָה עוֹשֶׂה אַתָּה, אֱמוֹרָא:
מִתְמַזְמֵט עִם חַֽיָּה־פְרוּֽמָה, הַפָּרָה הָאֲדֻמָּה?"
– "מָה???
מָה אוֹמֵר אַתָּה, בַּר־נַֽבְחָא? רַק טָעוּת הִיא מִן הַסְּתָם!"
– שְׁמַע, דּוֹדִי, אַל תַּעֲשֶׂה־נָא עַצְמְךָ לְתָם!
בְּעֵינַי הֲרֵי רָאִיתִי מַזְמוּטִים־שֶׁל־אַהֲבְהֶבֶת –
וְשָׁמַעְתִּי גַם מִפִּיהָ מוּ־מוּ־מוּֽסִיקָה נִלְהֶבֶת.
גַּם בַּר־שׁוּֽנְרָה הַשָּׁחוֹר,
שֶׁאָרַב בְּאֵיזֶה חֹר,
עֵד הָיָה לְמַעֲשֶֶׂיךָ…
מִי צִפָּה לָזֹאת מִמֶּךָ?"
"שֶׁקֶר! שֶׁקֶר וְכָזָב! אָנָּא, אַל תַּלְעִיזָה!
חֵי־נַפְשִׁי, זֶה רַק בִּלְבּוּל! שֶׁאֶהְיֶה לְעִֽזָּא!
שֶׁאָלוּן בַּחוּץ בְּגֶשֶׁם! שֶׁיַּכֵּנִי סַעַר!"
וְנִשְׁבָּע הַחֲמוֹרוֹן: לֹא דֻבִּים, לֹא יַעַר!
כָּל הַיּוֹם הָיָה חֲמוֹֽרָא מְרֻתָּח וּמְרֻגָּשׁ –
וְסִפֵּר עַל הַבִּלְבֹּלֶת לְכָל מִי שֶׁהוּא פָּגַשׁ:
– "הֲשָׁמַעְתָּ, מָה אָמְרוּֽ, מָה?
שֶׁפָּרָה זוֹ… חַֽיָּה־פְרוּֽמָה…"
– “נוּ?”
– “הוֹמָה לִי מוּ־מוּ־מוּ…”
– “נוּ?”
– "וּבְכֵן, מִיָּד דִּמּוּ:
מֻ־מֻקְסֶמֶת הִיא מִמֶּנִּי! מַה תַּגִּידָה? חַ־חַ־־חַ!"
צוֹחֲקִים שׁוֹמְעֵי חֲמוֹֽרָא, כָּל הָרְחוֹב כַּמֶּרְקָחָה.
אַךְ, סוֹף־סוֹף, נִמְאַס הָעֵסֶק עַל שׁוֹמְעָיו כַּהֲלָכָה.
בּוֹעֲטִים הַכֹּל בְּלַעַג בַּחֲמוֹר־חֲמוֹרָתַיִם –
וְקָפְצָה גַם חַיָּה־פְרוּמָה לְכַבְּדוֹ כִּבּוּד־קַרְנַיִם.
הוּא נִמְלַט, וְהִיא עָמְדָה – וְעָשְתָה לוֹ “יְבָרֶֽכְךָ”,
וְהָרְחוֹב כֻּלּוֹ פּוֹקֵעַ מֵרֹב חַֽ־חַ־חַ וְחֶֽ־חֶ־חַ!
וַהֲרֵי אוֹתָהּ בִּלְבֹּלֶת לֹא הָיְתָה וְלֹא נוֹצְרָה,
אִלְמָלֵא שִׁמֵּשׁ לָהּ פִּיהוּ תֹּף וַחֲצוֹצְרָה!