מַזָּל טוֹב! יוֹם־חַג לַצֹּאן!
מִשְּׁנָתוֹ הֵקִיץ הַיַּעַר, הִתְעוֹרֵר בִּשְׁעַת־רָצוֹן!
“בֹּקֶר טוֹב!” – קָרָא הַיַּעַר:
"קֵץ לַחשֶׁךְ וְלַצַּעַר!
בְּצִלִּי לֹא יִתְחַבֵּֽא עוֹד שׁוּם גַּזְלָן־רָשָׁע!
יְהִי אוֹר! עָלַי זוֹרַחַת שֶׁמֶשׁ חֲדָשָׁה!
זֶה הַנֵּס לֹא בָּא בִּן־לַיְלָה: אֲרֻכָּה הַפַּרָשָׁה!
קֹדֶם־כֹּל פָּלְשָׁה לַיַּעַר רוּחַ רַעֲנֶנֶת
וְקָרְעָה קוּרֵי מָסֹרֶת יְשָׁנָה־נוֹשֶׁנֶת:
שׁוּם אַרְנָב כְּבָר לֹא מָצָא לוֹ לְחוֹבָה
לְבָרֵךְ “שֶׁלֹּא עָשַׂנִי אַרְנָבָה”.
וְכִי מָה? הַאִם אַרְנֶבֶת
לִבְרִיָּה אֵינָהּ נֶחְשֶׁבֶת?
אַחַר־כָּךְ גָּבַר הָאֹמֶץ – וְהֵחֵלּוּ גַּם עָלִים
לְלַחֵשׁ מִפֶּה לְאֹזֶן חֲלוֹמוֹת מְבֻלְבָּלִים.
וּבַסּוֹף, פְּלוֹנִי אַרְנָב
בַּשּׁוּעָל הֵעֵז פָּנָיו:
“דֶּרֶךְ־אֶרֶץ, יְדִידִי, כִּי זָקֵן אֲנִי מִמֶּךָּ!”
בְּקִצּוּר, שֻׁנָּה הָרֶקַע!
צִפֳּרִים שָׁרוֹת שִׁיר־חֹפֶשׁ – רוּחַ־מֶרִי מַרְנִינָן –
וְהַזְּאֵב שָׁרוּי בְּאֵבֶל וְנִרְאֶה כְּבַר־מִנָּן.
וְהִנֵּה נִשְׁמַע גַּם רַעַם! הַךְ! מַכָּה אַחַר מַכָּה!
הָאַרְיֵה רָעַד מִפַּחַד וְנָפַל עַל הַקַּרְקַע!
אָז רַק אָז אֵרַע הַפֶּלֶא: זָע הַיַּעַר וְנֵעוֹר,
וּפָקַח עֵינָיו לַשֶּׁמֶשׁ, וְנִעֵר בְּלוֹרִית־גִּבּוֹר.
וְהֵחֵל, אַחַר הַסַּעַר,
יֶרַח־דְּבַשׁ בְּכָל הַיַּעַר.
"לֹא תִּרְצַח וְלֹא תִּדְרוֹס! לְשֵׁם מָה שְׁפָךְ־דָּם וָהֶרֶג?
הֵן אֶפְשָׁר לִחְיוֹת עַל יֶרֶק!"
כָּךְ הִכְרִיז פּוֹסֵק חָדָשׁ, רַב רָאשִׁי, רֶבּ דֻּֽבָּא –
וְהִצִּיעַ גַּם חֻקָּה, שֶׁהַכֹּל הוֹדֽוּ בָּהּ:
"כָּל יְצוּר זוֹלֵל־בָּשָׂר
יְיֻסַּר!
וְעָנְשׁוֹ: יֵלֵךְ עַל שְׁתַּיִם
וְיַחְוֶה קִדּוֹת־אַפַּיִם,
כְּאוֹתָם הָאֲדוֹנִים
הָרוֹצְחִים בְּכִידוֹנִים
וּבְאֵשׁ־אֶקְדּוֹחַ!
הַחַיָָּה אֵינָהּ אָדָם! לָהּ אָסוּר לִרְצוֹחַ!
הַחַיּוֹת – כֻּלָּן שָׁווֹת הֵן: אֵין חָזָק וְאֵין רָפֶה!"
מַה, יָפֶה?
– “נַעֲשֶׂה יָפֶה פִּי־עֶשֶׂר” – סָח בְּרֶגֶשׁ הַשּׁוּעָל.
וְהִרְהֵר אוֹתוֹ פְּרוֹפֶסּוֹר, וְיָצָא בִּנְאוּם לַכְּלָל:
רַבּוֹתַי, הָיִיתִי נַעַר
וְזָקַנְתִּי פֹּה בַּיַּעַר –
וְרָאִיתִי, וְשָׁמַעְתִּי, וְחָכַמְתִּי עִם הַזְּמַן.
הַאֲזִינוּ, מַה מַּצִּיעַ עַבְדְּכֶם הַנֶּאֱמָן:
לְכֻלָּנוּ כֹּה יָקָר
שְׁלוֹם הַצֹּאן וְהַבָּקָר!
נִגְאָלֵם, אֵפוֹא, מִדֹּפִי. לְשֵׁם מָה לָהֶם קַרְנַיִם?
גַּם אִם אֵין בְּכָךְ זָדוֹן, הֵן דּוֹקְרוֹת אֶת הָעֵינַיִם!
הֵן פּוֹגְעוֹת בְּשִׁוְיוֹנֵנוּ! אִם שִׁוְיוֹן – יְהִי שָׁלֵם!
אַל נִשָּׂא, אֵפוֹא, קַרְנַיִם – לֹא אֲנַחְנוּ וְלֹא הֵם!
וְשָׁלוֹם עַל בְּנֵי־הַיַּעַר – זְאֵב וָאַיִל, גְּדִי וָדֹב!
יִתְהַלְּכוּ יַחְדָּו בְּנֹעַם וְיִרְאוּ בַּטּוֹב!"
וּמֵאָז אוֹהֵב הַזְּאֵב כָּל בֶּן־צֹאן, כְּאָח, לָנֶצַח.
רַק אַחַת לִבּוֹ תָּאֵב: לַעֲקוֹר קַרְנָיו מִמֶּצַח!
מָה אָשֵׁם הַזְּאֵב־מִסְכֵּן
שֶׁהָרֹאשׁ נִרְצָץ גַּם־כֵּן?