שְׁרִיק! – שוֹלַחַת הָרַכֶּבֶת צִפְצוּפָהּ אֶל הַשָּׁמַיִם…

מַה מַּחְרִישׁ אֶת הָאָזְנַיִם

הֵד קוֹלָהּ הַמְנֻפָּח:

"פּוּחַ־פַּח! פּוּחַ־פַּח!

אֵיזֶה עֵסֶק מְגֻחָךְ!

הָעַמּוּד נִבְהַל לְפֶתַע וְעָשָׂה־לוֹ ‘וַיִּבְרַח’.

חַ־חַ־חַ, וְאַחֲרָיו

הַשּׁוֹמֵר נוֹשֵׂא רַגְלָיו.

אוֹי, רְאוּ־נָא, הִסְתַּכְּלוּ־נָא: גַּם הָהָר נָסוֹג אָחוֹר!

הוּא גַם־כֵּן נִבְהַל מִמֶּנִּי. זֶה הָעַז וְהַגִּבּוֹר!

עִם הָהָר חוֹמֵק הָעֵמֶק –

לֹא אָבִין! בֻּלְמוֹס שֶׁל חֵמֶק!

מִסִּכְרוֹ נִתַּק הַיְאוֹר –

וְגַם הוּא הִתְחִיל לִדְהוֹר!

וְהִנֵּה אֲפִילוּ חֹרֶשׁ

נָס, עוֹקֵר רַגְלָיו מִשֹּׁרֶשׁ!

הוֹי, תִּפְסוּהוּ מְהֵרָה!

הֲשִׁיבוּהוּ חֲזָרָה!

לְתָפְסוֹ, הֵגִיחַ בַּיִת… וְעוֹזְרִים לוֹ עוֹד בֵּיתַיִם…

חַ־חַ־חַ, פְּלֻגַּת־הַצַּיִד בְּעַצְמָהּ בָּרְחָה בֵּינְתַיִם.

דַּי! עִמְדוּ־נָא! מַה קָּרָה?

מִי וּמָה אֲנִי? מִפְלֶצֶת? מְחַבֵּל? מַשְׁחִית נוֹרָא?

הוֹפֵךְ־סְדוֹם־וַעֲמוֹרָה?

אוֹ, אוּלַי – נָפִיל בָּאָרֶץ, שְׂרִיד עַנְקֵי־הַמְּשׁוּבָה,

הַקְּרוּצִים מִבְּלִיל מַתֶּכֶת וְשַׁלְהֶבֶת־תַּאֲוָה,

שֶׁיָּרְדוּ מִן הַשָּׁמַיִם וְחָטְאוּ עִם בְּנוֹת־חַוָּה?

מַה בּוֹרְחִים, אֵפוֹא, מִמֶּנִּי?"

– כָּךְ תָּמְהָה־הִשְׁתּוֹמְמָה

הָרַכֶּבֶת, הַבּוֹרַחַת בִּכְבוֹדָהּ וּבְעַצְמָהּ.