לְפָנִים, כְּשֶׁאָבוֹת

לֹא יָדְעוּ עוֹד רַכָּבוֹת,

וְהֻכְרַח יוֹצֵא־לַדֶּרֶךְ

לְעֶגְלוֹן לִכְרוֹעַ בֶּרֶךְ,

חַי כָּל בַּעַל־עֲגָלָה

בְּרֹב טוּב וּבְגְדֻלָּה.

הִתְפַּנְּקוּ־לָהֶם הַלָּלוּ וְאָכְלוּ עוּגוֹת כַּלֶּחֶם.

וְכָזֶה הָיָה גַם זוּסְיָה, שֶׁאוֹמְרִים, יָצָא מֵרֶחֶם

בִּקְרִיאָה נִמְרֶצֶת “וְיוֹ!”

זֶה הָאִישׁ – וְזֶה אָפְיוֹ.

יוֹם אֶחָד עָמַד רֶבּ זוּסְיָה בָּאֻרְוָה לְיַד הַסּוּס

וְהֶחְלִיק עָלָיו בְּנַחַת – עוֹד מְעַט, צָרִיךְ לָזוּז.

וְהֵבִיאָה הַאֻרְוָתָה

זוּגָתוֹ בַּת־חַיִל זְלַטָה,

חֲתִיכַת עוּגָה גְּדוֹלָה,

פַּת־שַׁחְרִית לְבַעֲלָהּ.

“בְּוַדַּאי, אַתָּה רָעֵב” – סָח לַסּוּס אֲדוֹן־הַבַּיִת:

"גַּם לְךָ אֶתֵּן כְּזַיִת. וּמַדּוּעַ רַק כְּזַיִת?

עַל עוּגָה כָּזֹאת, רֶבּ סוּסְיָא, גַּם אַתָּה חַיָּב בְּרָכָה.

כָּךְ כָּתוּב, נִדְמֶה לִי, רֵעַ, בְּסִדּוּר ‘קָרְבַּן־מִנְחָה’".

וּמַגִּיש, אֵפוֹא, רֶבּ זוּסְיָה

חֲתִיכָה אֶל פִּי רֶבּ סוּסְיָא.

מְפֻנָּק הַסּוּס. מַתְחִיל הוּא לְרַחְרֵחַ וְלִלְקוֹק:

“מַה זֶה? צְחוֹק?” –

וְדוֹחֶה מִפִּיו וָהָלְאָה – אֶת הָאֹכֶל הַמָּתוֹק.

“פוּי” – אוֹמֵר הוּא: "זֶהוּ אֹכֶל? זוֹ הֲרֵי ‘קַדַּחַת’!

אֹכֶל טוֹב הוּא שְׂעוֹרָה – וְלֹא רַע גַּם שַׁחַת.

תְּנֵן לִי הֵנָּה וְתִרְאֶה, אֵיךְ אֶטְחַן בְּנַחַת.

אַךְ עוּגוֹת? לַעֲזָאזֵל – אֶת כֻּלָּן גַּם־יַחַד!"

* *

תְּנוּ לַסּוּס מַאֲכָלוֹ –

הָעוּגוֹת לֹא בִּשְׁבִילוֹ!