נִזְדַּמְּנוּ אֵי־פַּעַם יַחַד

נַעַל, סֵפֶר וּמִטְפַּחַת.

“קִיוּמְכֶם, וַדַּאי, כָּאן דַּל” –

סָח בְּיֹהַר הַסַּנְדָּל:

"אֲסַפֵּר הֵיכָן הָיִיתִי, אִם רוֹצִים אַתֶּם לִשְׁמוֹעַ:

פָּרָשַׁת־הַרְפַּתְקוֹתַי נִפְלְאָה מֵאֵין כָּמוֹהָ!"

– "לָמָּה לֹא? סַפֵּר! נִשְׁמַע,

אִם יֵשׁ מָה!"

– "יֵשׁ וָיֵשׁ! נוֹדֵד הָיִיתִי בָּעוֹלָם מִזְּמַן קַדְמוֹן.

נְעָלַנִי גַם הַמֶּלֶךְ אֲלֶכְּסַנְדֶּר מִמֻּקְדּוֹן,

גַּם קֵיסַר־יַפַּאן, מִיקַדוֹ,

גַּם רַב־מָג בָּעִיר גְּרַנַדָה…

לִי סְגֻלָּה לִרְמוֹס עַד מָוֶת נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים.

בַּסְּגֻלָּה הַזֹּאת חוֹלַלְתִּי מַעֲשֵׂי־נִסִּים רַבִּים.

פַּעַם בָּאתִי לְמִדְבָּר

וְנִתְקַלְתִּי שָׁם בְּהָר.

בִּקְפִיצָה עָלָיו עָלִיתִי – וּלְפֶתַע, יְדִידַי…

נַחֲשׁוּ, עַל מָה דָּרַכְתִּי? עַל קַרְקֶפֶת אַשְׁמְדַאי!

בְּעָקֵב בּוֹ דַּשְׁתִּי דוֹשׁ

חַת־וּשְׁתַּיִם־וְשָׁלֹשׁ –

וְנָמוֹגָה הַמִּפְלֶצֶת, לְעָנָן גֻּלְגַּל הָרֹאשׁ!…"

– “סִפּוּרִים מֵ’אֶלֶף לַיְלָה'! הֲבָלִים! עָפָר וָאֵפֶר!” –

בְּבִטּוּל אָמַר הַסֵּפֶר:

"הִנֵּה לִי סְגֻלַּת פְּלָאִים: בְּכֹחִי לְפַעֲנֵחַ

סוֹד תְּנוּעַת הַכּוֹכָבִים, הַחַמָּה וְהַיָּרֵחַ,

סוֹד שִטְפּוֹ שֶׁל גַּל פָּזִיז,

סוֹד כָּל רַעַם וְחָזִיז.

בִּרְצוֹתִי, יִקְפּוֹץ מִמַּחַט

שְׁבִיב־בָּזָק כְּשֵׁד מִשַּׁחַת.

וּבַמֶּה כֹּחֵך גָּדוֹל?" – הוּא פּוֹנֶה אֶל הַמִּטְפַּחַת:

“אַל תִּרְאִי זֹאת כְּעֶלְבּוֹן: אַתְּ נִרְאֵית כְּעֵין… קָרַחַת”.

– “מַה כֹּחִי?” – עָנְתָה בְּנַחַת: "אֲבָאֵר, הַמְתֵּן קִמְעָה:

“יֵשׁ לִי זְכוּת, שֶׁכָּל נִסֶּיךָ יַחֲוִירוּ לְשִׁמְעָהּ!”

־ “מָה?”

– “מֵעֵין־בּוֹכֶה זָכִיתִי לְנַגֵּב דִּמְעָה”.