יוֹם אֶחָד קָבָל הַתֹּף:
"רַע וּמַר לִי, מַר בְּלִי סוֹף!
כַּמּוּבָן, הָאֵל הוּא אַבָּא, וְיָדוֹ פְּתוּחָה לָנֶצַח!
הוּא נוֹתֵן: לָאֵלֶּה נַחַת – וְלָאֵלֶּה מַכּוֹת־רֶצַח!
הִסְתַּכְּלוּ בַחֲצוֹצְרָה!
רַק לְעֹנֶג הִיא נוֹצְרָה!
פֶּה אֶל פֶּה – חַיֵּי גַן־עֵדֶן! (וְסִלְחוּ לִי רֶמֶז קַל:
יֵשׁ לָהּ קוֹל לַחֲצוֹצְרָה זוֹ כְּקוֹלוֹ שֶׁל שׁוֹר־נִסְקָל!)
אוֹ רְאוּ הַכִּנּוֹרֹנֶת! נוֹהֲגִים סִלְסוּל בְּלִי קֵץ בָּהּ:
אֵיךְ לוֹטֵף אוֹתָהּ רֶבּ יוֹסִי גַּם בְּקֶּשֶׁת גַּם בְּאֶצְבַּע.
אֵיךְ לוֹחֵץ אוֹתָהּ לַלֵּב הוּא, מִתְרַפֵּק עָלֶיהָ – פוּי!
כְּלוּם יָאִים דְּבָרִים כָּאֵלֶּה בְּפַרְהֶסְיָא, בְּגָלוּי?
גַּם אִם צְלִיל הִיא מְסַלֶּפֶת, כְּלוּם יִרְגַּז, יִתֵּן מַכָּה לָהּ?
רַק יִמְשׁוֹך לָהּ קְצָת בָּאֹזֶן – וַחֲסָל, נַגְּנִי לָךְ הָלְאָה!
אֶלָּא מָה? כְּמוֹ אֶצְלִי? אַלְלַי לְגוֹרָלִי!
בְּרַד־מַכּוֹת נִתָּך בְּלִי־הֶרֶף – אֵין מְתֹם עוֹד בִּי כֻּלִּי!"
– “בֶּ!” – נוֹהֵם אֵלָיו הַבַּאס: "שְׁמַע! לָמַדְתִּי כְּבָר כְּהֹגֶן:
גַּם מַכּוֹת גַּם נְשִׁיקוֹת – הֵן צְלִילֵי אוֹתוֹ הַנֹּגֶן.
הַאֲמֵן לְבַעַל־וֶתֶק: כָּךְ אוֹ כָּךְ – זֶה הַיְנוּ־הַךְ!
יֵשׁ נִדְמֶה: נִגּוּן שָׂמֵחַ – וְהִנֵּה עוּרְבָא פָּרַח!
שֵּד נוֹסֵךְ יַחְדָּו בַּקֶּצֶב
צְחוֹק וָדֶמַע, גִּיל וָעֶצֶב:
חֹג קַבְּצָן! פַּזֵּז וּרְקוֹד!
הַךְ בָּרֶגֶל! קְרַע סֻלְיוֹת!
כִּי מָחָר יֻשְׁלַךְ לַשַּחַת
כִּנוֹרְךָ – אִתְּךָ גַּם־יַחַד!"
– “בַּאם!” עוֹנֶה הַתֹּף לוֹ: “בַּאם!”
הִשְׁתַּכְנֵעַ מִן־הַסְּתָם.