מִיהוּ זֶה אֲשֶׁר זָכָה

לְתִשְׁעָה קַבִּין שִׂיחָה?

הַנָּשִׁים? חָלִילָה!

אַל נָא תַעֲלִילָה!

הָאִשָּׁה, אָמְנָם, אוֹהֶבֶת לְעַמֵּל לָשׁוֹן כַּדִּין,

אַךְ הַרְבֵּה יוֹתֵר מִמֶּנָה מְפַטְפֵּט הָאוֹרְלוֹגִין.

בִּלְשוֹנוֹ יָכוֹל לִדְפּוֹק הוּא יוֹם וָלַיְלָה בְּלִי שֶׁיֵּלֶא.

לֹא לַקִּיר הוּא מְדַבֵּר – הוּא שׂוֹנֵא דְּבָרִים כָּאֵלֶּה:

הוּא רוֹצֶה שֶׁיִּשְׁמָעוּהוּ – גַּם רוֹצֶה וְגַם דּוֹרֵשׁ –

וְאִם אֵין מַטִּים לוֹ אֹזֶן, מְצַלְצֵל הוּא וְרוֹעֵשׁ.

עַל כְּבוֹדוׂ בְּשׁוּם פָּנִים לֹא יִמְחַל כְּזַיִת.

אַךְ, בְּעֶצֶם, מְצַרְצֵר הוּא כִּצְרָצַר בַּבַּיִת.

רַק כַּנֵּן אוֹתוֹ כַּהֹגֶן – וּמוּכָן הוּא לְקַשְׁקֵשׁ

עַל כָּל מַה שֶׁתְּבַקֵּשׁ.

רְצוֹנְךָ בְּפִילוֹסוֹפְיָה? הוּא יוֹכִיחַ בְּרֹב כּשֶׁר

כִּי אֱמֶת, בִּמְחִילָתָהּ – קַו עָקֹם, רָחוֹק מִיֹּשֶׁר.

גַּם הַזְּמַן עַצְמוֹ אֵינֶנּוּ אֶלָּא אֶפֶס עֲגַלְגַּל,

שֶׁמַּקִּיף אֶת עוֹלָמֵנוּ מִסָּבִיב בְּמַעֲגָל.

וְחַיִּים? רַצְרֶצֶת סְתָם

לְהָכָא וּלְהָתָם.

וְהַסּוֹף? חֲזָרָתָם

שֶׁל דְּבָרִים לְקַדְמָתָם…

בְּפּוֹלִיטִיקָה חָפַצְתָּ? בָּהּ הוּא בַּעַל פְּרַקְטִיקָה:

כִּי יָדוּעַ לוֹ הֵיטֵב סוֹד “סִבּוּב” וְטַקְטִיקָה –

הַיְנוּ, אֵיךְ הַמַּפְתְּחוֹן,

שֶׁנָּבוּב הוּא וּקְטַנְטוֹן,

מְסוֹבֵב וְגַם מֵנִיעַ כָּל חֶלְקֵי הַמַּנְגָּנוֹן.

רְצוֹנְךָ בְּמֶדִיצִינָה? כָּאן בַּר־סֶמֶךְ אֲמִתִּי הוּא:

וְכִי יֵשׁ חוֹלֶה אֶחָד, שֶׁאֵינוֹ שׁוֹאֵל אֶת פִּיהוּ,

אֵימָתַי עָלָיו לִשְׁתּוֹת

אֶת סַמֵּי הָרְפוּאוֹת?

וּבִכְלָל, הוֹרָאוֹתָיו מִתְקַבְּלוֹת לְלֹא מַחְלֹקֶת:

מָה הַזְּמָן בִּשְׁבִיל קִימָה, וּמִקְלַחַת, וְתִסְרֹקֶת,

וּתְפִלָּה,

וַאֲכִילָה –

כָּל תָכְנִית הַיּוֹם כֻּלָּה.

הוּא פּוֹסֵק גַּם הֲלָכוֹת, וּמִפִּיו תּוּכַל לִלְמוֹד, אִם

כְּבָר מֻתָּר לִשְתּוֹת חָלָב – אִם בָּשָׂר אָכַלְתָּ קֹדֶם.

בְּקִצּוּר, בַּכֹּל הוּא דָש –

בַּיָּשָׁן וּבֶחָדָשׁ.

כָּךְ דּוֹפֵק, דּוֹפֵק בְּלִי סוֹף הוּא… וּדְרִישָׁה בְּפִיו: יוֹאִיל־נָא

לְהַקְשִׁיב לְדִבּוּרָיו – הַגָּאוֹן מִוִּילְנָא

(הַפּוֹרְטְרֶט שֶׁל הַגָּאוֹן

הוּא שְׁכֵנוֹ שֶׁל הַשָּעוֹן).

אַגַּב־אֹרַח, גַּם עַל שֶׁמֶשׁ מְסַפֵּר הוּא לַשָּׁכֵן:

נִשְׁתַּנְּתָה כָּל־כָּךְ מֵאֶמֶשׁ, זְעוּפָה הַיּוֹם, לֹא כֵן? –

וְאַרְבַּע שָׁעוֹת וָחֵצִי הוּא טוֹחֵן־טוֹחֵן־טוֹחֵן…

וְאוֹתוֹ תַּלְמִיד־חָכָם מַאֲזִין בְּאֹרֶךְ־רוּחַ,

בְּלִי לִפְלוֹש לְתוֹךְ דְּבָרָיו, בְּלִי לִפְתּוֹחַ בְּוִכּוּחַ –

רַק שְׂפָתָיו לְרֶגַע נָעוּ, נִתְחַיְכוּ וְסִנְּנוּ:

“נוּ?”

נִתְרַתַּח הָאוֹרְלוֹגִין וְצִלְצֵל בְּזַעַם:

“אֵין נוֹתְנִים לִי לְדַבֵּר! לַשִּׂיחָה אֵין טַעַם!”