בָּעוֹלָם – עוֹפוֹת בְּלִי סוֹף.

אֲסַפֵּר מָשָׁל עַל עוֹף:

עוֹף יָרֹק פָּגַשׁ עִם שַׁחַר

עוֹף צָחוֹר תַּכְלִית הַצַּחַר.

אַךְ לִפְנֵי אוֹתוֹ מָשָׁל,

דְַּבר־חִידָה אוֹתְךָ אֶשְׁאַל:

בִּשְׁמֵי־עָל רָאֹה תִּרְאֶנָּה,

וּבָאָרֶץ הִיא אֵינֶנָּה;

בְּרַם, אֵין צֹרֶך אַחֲרֶיהָ לְטַפֵּס אֶל הַשְּׁחָקִים:

הִיא יֶשְׁנָהּ גַּם לְרֶבּ מֶנְדְּל, מְלַמֵּד־הַדַּרְדַּקִּים.

מַה זֹּאת?

– לָמֶד!

כֵּן, כִּוַּנְתָּ!

הַמָּשָּל – חֶצְיוֹ כְּבָר בַּנְתָּ.

יוֹם אֶחָד חָטַפְתִּי רֶדֶם. אַךְ עָצַמְתִּי הָעֵינַיִם –

גְּלִישׁ! צָנְחָה מִן הַשָּׁמַיִם

חֲסִידָה לִבְנַת־כְּנָפַיִם.

וּמוּלַָהּ, מִבֵּית רֶבּ מֶנְדְּל, עָפוּ חִישׁ מֵאֲרֻבָּה

שִׁין־מֵם־יוֹד ועַיִן־לָמֶד עַל מַפַּת קְטִיפָה צְהֻבָּה.

וְהִנֵּה הָפְכָה בִּן־רֶגַע לָמֶד זוֹ לַחֲסִידָה:

יְרֻקָּה הִיא וְעוֹמֶדֶת עַל רַגְלָהּ הַיְּחִידָה.

יְרֻקָּה הִיא? מַה פִּתְאֹם?

אֵין מַקְשִׁין עַל הַחֲלוֹם!

נִפְגָשׁוֹת חֲסִידָתַיִם, זוֹ לְזוֹ אוֹמְרוֹת שָׁלוֹם.

“יְבֹרַך בּוֹאֵךְ!” – אוֹמֶרֶת

הַיְּרַקְרֶקֶת לַצְּחַרְחֶרֶת:

“מַה שְׁלוֹמֵךְ? מֵאַיִן בָּאת?”

– “מִשְּׁמֵי־עָל!”

– "מִשָּׁם? גַּם אַתְּ?

מַה מּוּזָר! הַסְבִּירִי, לָמָּה

לֹא נִפְגַּשְׁנוּ קֹדֶם שָׁמָּה?

בְּוַדַּאי, יָצָאת לִנְדּוֹד

לִפְנֵי זְמַן אָרֹךְ מְאֹד?"

– “לֹא!” הֵשִׁיבָה הַצְּחַרְחֶרֶת:

“עָל” שֶׁלִּי – סְפִירָה אַחֶרֶת!"

– “הַיְנוּ?”

– "הוּא אֵינוֹ שַׁיָּךְ

כְּלָל וּכְלָל לְ“עָל” שֶּלָּךְ!

“עָל” שֶׁלִּי – כָּחֹל, גָּבוֹהַ,

בְּרוּךְ רַחְבוּת מֵאֵין כָּמוֹהָ;

גַּם בָּרָק אָדֹם נוֹצֵץ בּוֹ, גַּם עָבִים שְׁחוֹרוֹת שָׁטוֹת,

וּ“שְׁמֵי־עָל” שֶׁלָּךְ – סִלְחִי־נָא – אוֹתִיּוֹת מֵתוֹת!"

* *

זֶה חֲלוֹם אֲשֶׁר חָלַמְתִּי. אֵין מַקְשִׁין עַל חֲלוֹמוֹת,

אַךְ דְּבוּקִים הֵם, כַּיָּדוּעַ, בַּמָּצוּי עַל אֲדָמוֹת.

וְאוּלַי – אוּלַי, חָלַמְתִּי בְּהָקִיץ אֶת הַדְּבָרִים,

בְּדָרְכִי בְּהֶסַח־דַּעַת עַל תּוֹלַעַת־שֶׁל־סְפָרִים.