בָּעוֹלָם – עוֹפוֹת בְּלִי סוֹף.
אֲסַפֵּר מָשָׁל עַל עוֹף:
עוֹף יָרֹק פָּגַשׁ עִם שַׁחַר
עוֹף צָחוֹר תַּכְלִית הַצַּחַר.
אַךְ לִפְנֵי אוֹתוֹ מָשָׁל,
דְַּבר־חִידָה אוֹתְךָ אֶשְׁאַל:
בִּשְׁמֵי־עָל רָאֹה תִּרְאֶנָּה,
וּבָאָרֶץ הִיא אֵינֶנָּה;
בְּרַם, אֵין צֹרֶך אַחֲרֶיהָ לְטַפֵּס אֶל הַשְּׁחָקִים:
הִיא יֶשְׁנָהּ גַּם לְרֶבּ מֶנְדְּל, מְלַמֵּד־הַדַּרְדַּקִּים.
מַה זֹּאת?
– לָמֶד!
כֵּן, כִּוַּנְתָּ!
הַמָּשָּל – חֶצְיוֹ כְּבָר בַּנְתָּ.
יוֹם אֶחָד חָטַפְתִּי רֶדֶם. אַךְ עָצַמְתִּי הָעֵינַיִם –
גְּלִישׁ! צָנְחָה מִן הַשָּׁמַיִם
חֲסִידָה לִבְנַת־כְּנָפַיִם.
וּמוּלַָהּ, מִבֵּית רֶבּ מֶנְדְּל, עָפוּ חִישׁ מֵאֲרֻבָּה
שִׁין־מֵם־יוֹד ועַיִן־לָמֶד עַל מַפַּת קְטִיפָה צְהֻבָּה.
וְהִנֵּה הָפְכָה בִּן־רֶגַע לָמֶד זוֹ לַחֲסִידָה:
יְרֻקָּה הִיא וְעוֹמֶדֶת עַל רַגְלָהּ הַיְּחִידָה.
יְרֻקָּה הִיא? מַה פִּתְאֹם?
אֵין מַקְשִׁין עַל הַחֲלוֹם!
נִפְגָשׁוֹת חֲסִידָתַיִם, זוֹ לְזוֹ אוֹמְרוֹת שָׁלוֹם.
“יְבֹרַך בּוֹאֵךְ!” – אוֹמֶרֶת
הַיְּרַקְרֶקֶת לַצְּחַרְחֶרֶת:
“מַה שְׁלוֹמֵךְ? מֵאַיִן בָּאת?”
– “מִשְּׁמֵי־עָל!”
– "מִשָּׁם? גַּם אַתְּ?
מַה מּוּזָר! הַסְבִּירִי, לָמָּה
לֹא נִפְגַּשְׁנוּ קֹדֶם שָׁמָּה?
בְּוַדַּאי, יָצָאת לִנְדּוֹד
לִפְנֵי זְמַן אָרֹךְ מְאֹד?"
– “לֹא!” הֵשִׁיבָה הַצְּחַרְחֶרֶת:
“עָל” שֶׁלִּי – סְפִירָה אַחֶרֶת!"
– “הַיְנוּ?”
– "הוּא אֵינוֹ שַׁיָּךְ
כְּלָל וּכְלָל לְ“עָל” שֶּלָּךְ!
“עָל” שֶׁלִּי – כָּחֹל, גָּבוֹהַ,
בְּרוּךְ רַחְבוּת מֵאֵין כָּמוֹהָ;
גַּם בָּרָק אָדֹם נוֹצֵץ בּוֹ, גַּם עָבִים שְׁחוֹרוֹת שָׁטוֹת,
וּ“שְׁמֵי־עָל” שֶׁלָּךְ – סִלְחִי־נָא – אוֹתִיּוֹת מֵתוֹת!"
* *
זֶה חֲלוֹם אֲשֶׁר חָלַמְתִּי. אֵין מַקְשִׁין עַל חֲלוֹמוֹת,
אַךְ דְּבוּקִים הֵם, כַּיָּדוּעַ, בַּמָּצוּי עַל אֲדָמוֹת.
וְאוּלַי – אוּלַי, חָלַמְתִּי בְּהָקִיץ אֶת הַדְּבָרִים,
בְּדָרְכִי בְּהֶסַח־דַּעַת עַל תּוֹלַעַת־שֶׁל־סְפָרִים.