לוגו
אִי
תרגום: חנניה ריכמן
מיקום ביצירה:
0%

צָדִי, צָדִי, אוֹת נֶחְמֶדֶת, רְאוּיָה לְהִתְכַּבֵּד

מִכָּל בְּנוֹת הָאָלֶף־בֵּית!

בְּמִקְצָת, אָמְנָם, כְּפוּפָה הִיא, מְעֻקֶּמֶת, מְעֻקֶּשֶׁת –

אַךְ טוֹבֶלֶת בֹּקֶר־בֹּקֶר בְּמִקְוֵה צִבְעֵי־הַקֶּשֶׁת,

וְיוֹצֵאת זְקוּפַת־קוֹמָה הִיא, חֲזָקָה וּמְאֻשֶּׁשֶׁת.

וּמִיָּד, עַל דַּף־זָהָב,

קְפָץ אֵלַי, אֶל הַמִּשְׁכָּב!

וְרַבּוֹת אוֹתָהּ שָאַלְתִּי: מֶה חָדָשׁ בֵּין הַבְּרִיּוֹת?

וְרַבּוֹת סִפְּרָה לִי צָדִי סִפּוּרֵי־מַעֲשִׂיּוֹת.

וְהִנֵּה אֶחָד מֵאֵלֶּה: הַגִּבּוֹר הוּא חִירִיק כָּאן,

שֶׁנִּתְפַּס לְרוּחַ־פַּיִט וְנִהְיָה לְלִירִיקָן.

מַהִי לִירִיקָה, בְּעֶצֶם? זֶה מִין כֹּסֶף, עֹרֶג, כֶּמַהּ,

הַנּוֹסֵךְ עַל נֶפֶשׁ חֹלֶם וּמַזְלִיג מֵעַיִן דֶּמַע –

וְסוֹפוֹ לִצְקוּן־הָגוּת,

שֶׁקּוֹרְאִים לוֹ הִשְׁתַּפְּכוּת.

מַשֶּׁהוּ חוֹמֵד הַלֵּב… מַשֶּׁהוּ… אוֹי, מַשֶּׁהוּ…

אַךְ כֵּיצַד תּוֹפְסִים אוֹתוֹ? אֵין בּוֹ כָּל מַמָּשׁ שֶׁהוּא.

מִי יוֹדֵעַ, אִם קַיָּם הוּא, אוֹ בָּדוּי וּמְבֻדֶּה?

תְּפוֹס הָרוּחַ בַּשָּׁדֶה!


“אִי” – שׁוֹפֵךְ לִבּוֹ הַחִירִיק: "אִי!

בִּי, בְּמוֹ הַנְּקֻדֹּנֶת, הִתְלַקַּח נִיצוֹץ פִּלְאִי!

אֵיזֶה כְּוִי שֶׁל יֵצֶר־סֵתֶר, מְשִׁיכָה לְמִסְתּוֹרִין…

מָה אֶחְמוֹד לָעוּף לְמַעְלָה, אֶל אַחַד רָאשֵׁי הַשִּׁין,

וּמִשָּׁם אֶל־עָל קָדִימָה,

עַל כְּנָפָהּ שֶׁל לַיְלָה–אִמָּא,

דֶּרֶךְ פֶּלֶךְ־הַיָּרֵחַ, הַמָּלֵא סוֹדֵי־סוֹדוֹת –

לִגְבוֹהַת הַנְּקֻדּוֹת:

לַחוֹלָם,

הַנִּמְצָא אֵי־שָׁם בְּאֹפֶק נֶעֱלָם –

לָאִישׁוֹן שֶׁל עֵין־אֲדוֹן־עוֹלָם,

הַשָּׁקוּעַ בְּנִימוֹ הַמְחֻלָּם,

כְּטִפַּת הַטַּל בַּפֶּרַח

טֶרֶם שַׁחַר, טֶרֶם זֶרַח…

לְהָעִיר אוֹתוֹ יָכֹלְתִּי בִּכְוִיַּת־גַּעֲגּוּעַי

כְּהָעִיר מַשַּׁב מַפּוּחַ אֶת נִיצוֹץ־הָאֵשׁ הַחַי.

הוּא הָיָה זוֹנֵק לְפֶתַע, מִתְפָּרֵץ, מָלֵא אֶכְּסְטַזָה,

בִּגְבוּרָה שֶׁבּוֹ נִגְנָזָה,

וְנִדְלָק כִּשְׁבִיב־בָּזָק

בְּאוֹתוֹ דָגֵשׁ חָזָק,

דְּגֵשׁוֹ שֶׁל עוֹלָמֵנוּ, שֶׁבּוֹעֵר־בּוֹעֵר, אֻמְלָל,

וְאֵינוֹ אֻכָּל.

בּוֹ הָיִיתִי מִשְׁתַּקֵּעַ, מִתְמַזֵּג עִמוֹ לָעַד –

וְהָיִינוּ לְאֶחָד!


…וְאוּלַי, מֵרֹאשׁ הַשִּׁין, עַל כַּנְפֵי־הָאֹפֶל,

בְּסוּפָה אַגְבִּיהַ עוּף עַד לִצְרִיחַ־עֹפֶל,

עַד וָו־פֶּלֶד, “וָו־חִבּוּר”,

שֶׁתִּמְשׁוֹךְ בָּרָק־דִּי־נוּר,

וּמִשָּׁם אֶזְנוֹק לְמַעְלָה, בְּבִרְקֵי נַפְצוּץ פִּרְאִי,

וְאַרְעִים לְתוֹךְ הַסַּעַר אֶת שִׁירִי, שִיר־“אִי”!

הִנֵּה זוֹ תִּהְיֶה לָשׁוֹן!

הִנֵּה זֶה יִהְיֶה סִגְנוֹן!"


בְּרַם, כָּל זֶה חֲלוֹם שֶׁל נַעַר. בֵּין “אָמַר” לְבֵין “עָשָׂה”

יֵשׁ מָטָר וְקֹר וָסַעַר – תַּ“ק פַּרְסָה עַל תַּ”ק פַּרְסָה.


וּבֵינְתַיִם – עֵת נֶחְמֶדֶת, בְּסָמוּךְ לְלַ"ג־בָּעֹמֶר.

אוֹתִיּוֹת־זָהָב תִּפְרַחְנָה בֵּין עֵצִים זְקוּפִים כַּתֹּמֶר.

מְטַיֵּל בְּנוֹף־הַיֶּרֶק גִּבּוֹרֵנוּ קְסוּם־הָעַיִן

וְנִתְקָל בְּחִירִיקֹנֶת בְּתַחְתִּית שֶׁל וָו אוֹ זַיִן.

כָּאן תֵּאוּר פְּרָטֵי־בֵּינַיִם אֲקַצֵּר כְּדֵי מַחְצִית:

בִּכְבָרָה אוֹצִיא הַמַּיִם וְאַשְׁאִיר אֶת הַתַּמְצִית:

הוּא וְהִיא

שָׁרִים לֹא “אִי”,

אֶלָּא “אֵי” בְּיַחַד –

שִׁיר חָדָשׁ, כִּי הֵם כְּבָר צֵירֶה, בְּשָׁעָה מֻצְלַחַת.

הֵם כְּבָר צֶמֶד. וְלַצֶּמֶד – כַּיָּדוּעַ, סוֹד אִישִׁי:

לֹא זְמַן רַב חִכּוּ הַשְּׁנַיִם – וְנוֹסָף לָהֶם שְׁלִישִׁי.

מִי הֵבִיא אוֹתוֹ? חִידָה!

שַאֲלוּ הַחֲסִידָה!

לִי בָּרוּר רַק סַךְ־הַכֹּל:

מִן הַצֵּירֶה קָם סֶגּוֹל.


שִׁיר חָדָשׁ בְּפִיו כָּעֵת:

חִירִיק־לִירִיק־שְׁמִירִיק מֵת.

הָיָה חִירִיק וְאֵינֶנּוּ: בִּמְקוֹמוֹ הוֹפִיעוּ כָּאן

שְׁתֵּי עֵינַיִם וּזְקַנְקַן.

וְחוֹמְדוֹת אוֹתָן עֵינַיִם… מַה חוֹמְדוֹת הֵן? מִן הַסְּתָם,

כֶּסֶף – מֶלַח־הָעוֹלָם!

עַל שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים, בְּעֶצֶם, הָעוֹלָם הַזֶּה קַיָּם:

עַל חִטָּה, מִטָּה, שְׁלִיטָה!

זֶה הַכֹּל לְעֵת־עַתָּה!

וְאַחְרִית עֲלוּב־הַנֶּפֶשׁ שֶׁמַּטֶּה הוּא אֶת הַשֶּׁכֶם

וְנִמְכָּר לַשֵּׁד בְּלֶחֶם

אוֹ כְּעָךְ עָגֹל!

זֶהוּ סוֹף פַּרְשַׁת הַחִירִיק, שֶׁהָפַךְ סֶגּוֹל.