לוגו
מַגָּפַיִם
תרגום: חנניה ריכמן
מיקום ביצירה:
0%

נָח לוֹ שְׁמַרְיָה הַסַּבָּל

בַּמִּטָּה מִיּוֹם־עָמָל –

וּמִלְמַטָּה בֵּינָתַיִם

מְדַבְּרִים הַמַּגָּפַיִם.


“רַע וָמַר!” – אוֹמֵר רִאשׁוֹן:

"לֹא אוּכַל מַמָּשׁ לִישׁוֹן!

עַד מָתַי אֶהְיֶה חַיָּב עוֹד לְדַשְׁדֵּשׁ יוֹם־יוֹם בָּרֶפֶשׁ?

כְּלוּם לֹא טוֹב לִשְׁנֵינוּ מָוֶת מִן הַבֹּץ שֶׁבָּא עַד נֶפֶשׁ?"


– "הֶבֶל! מָה אַתָּה אוֹמֵר?

מֹחֲךָ חָסֵר מַסְמֵר!

הַאֻמְנָם שׁוֹמְעוֹת אָזְנֶיךָ אֶת אֲשֶׁר הַפֶּה סָח?

כַּנִּרְאֶה, שָׁכַחְתָּ, אֶחָא, שֶׁקָּרֵב הַפֶּסַח?"


– “וְאִם כֵּן?”

– "הַבֹּץ יִיבַשׁ –

וְצִחְצוּחַ וּמִבְרָשׁ

יְנַקּוּנוּ, יְמָרְקוּנוּ, יַבְרִיקוּנוּ מֵחָדָשׁ!

לֹא יִשְׁכַּח עוֹזְרָיו רֶבּ שְׁמַרְיָה:

נִתְנוֹצֵץ כְּאַסְפַּקְלַרְיָה!"


– “בֶּאֱמֶת?”

– "וַדַּאי! הַסְכֵּת!

הֲתִשְׁמַע קִרְקוּר צְפַרְדֵּעַ?

סִמָּן טוֹב הוּא קִרְקוּרָהּ – זֹאת אַתָּה יוֹדֵעַ.

עוֹד הַבֹּץ אָמְנָם עָמֹק –

אַךְ קִצּוֹ כְּבָר לֹא רָחוֹק.

לֹא נִסְבּוֹל עוֹד כְּעַד־הֵנָּה –

רַק חַכֵּה־נָא, רַק קַוֵּה־נָא!"


– "הוֹ, תּוֹדָה לְךָ, בָּרוּךְ תִּהְיֶה, אָחִי!

נִחַמְתַּנִי וְהֶחְיֵיתָ אֶת רוּחִי!"


וּמֵאָז בָּרֶפֶשׁ דָּשׁוּ

הָאַחִים וְלֹא נוֹאָשׁוּ –

וְרַק חֶרֶשׁ פֶּה אֶל פֶּה סָח:

“אוֹי, מָתַי יָבוֹא הַפֶּסַח?”


וְהַזְּמַן זוֹחֵל כְּצַב, מִתְנַהֵל בַּעֲצַלְתַּיִם.

עוֹד שָׁבוּעַ… עוֹד שְׁבוּעַיִם…

אַךְ הִנֵּה, סוֹף־סוֹף, הֵחֵלָּה הַתְּכוּנָה שֶׁל עֶרֶב־חַג:

בְּיוֹם זֶה מֻקְדָּם הַבַּיְתָה שָׁב רֶבּ שְׁמַרְיָה, כַּמִּנְהָג.

הוּא פּוֹשֵׁט אֶת סְמַרְטוּטָיו (עֲלֵיהֶם אָבַד כְּבָר כֶּלַח),

מִתְרַחֵץ כַּהֲלָכָה – וְלוֹבֵשׁ “בִּגְדֵי־הַמֶּלֶךְ”.


מַבִּיטָה בּוֹ שָׂרָה־גִיטְל וְקוֹרֶנֶת מֵרֹב נַחַת:

לְרֹאשׁוֹ כִּפָּה־שֶׁל־מֶשִׁי, הַקַּפּוֹטָה מְצֻחְצַחַת…

נוּ, כְּאִלּוּ מִיָּמָיו

שְׁמַרְיָה – בַּעַל בְּעַמָּיו!

זִיו־שֶׁל־חַג מֵרֹאשׁ עַד רֶגֶל: לְרַגְלָיו נוֹעֵל רֶבּ שְׁמַרְיָה

נַעֲלַיִם חֲדָשׁוֹת, נוֹצְצוֹת כְּאַסְפַּקְלַרְיָה

זוּג נָאֶה וּמְשֻׁכְלָל,

שֶׁהִתְקִין בִּשְׁנֵּי רֻבָּל

הַסַּנְדְּלָר רֶבּ חַיִּים.

נוּ, וְהֵם? הַמַגָּפַיִם?

לֹא לָהֶם בִּשְּׂרוּ יוֹם־חַג סְנוּנִיּוֹת מִן הַשָּׁמַיִם:

כָּל מַגָּף הֻשְׁלַךְ הַצִּדָּה – וְנִרְפָּשׁ וּמְבֻיָּשׁ,

מְחַכֶּה לְבֹץ חָדָשׁ.

* *

אִישׁ רַחְמָן, אוּלַי, יִבְכֶּה

עַל הַצֶּמֶד הַנִּדְכֶּה;

לְלֵצָן, אוּלַי, לְהֶפֶךְ – זֶה עִנְיָן־שֶׁל־בֶּדֶר:

כְּבָר רוֹצִים גַּם מַגָּפַיִם לְהָסֵב לַ“סֵּדֶר”?!

אַךְ, אֲבוֹי! הָתֵל יָתֵלּוּ הַחַגִּים גַּם בָּאָדָם:

הֵם בָּאִים – אַךְ לֹא לְאֵלּוּ, שֶׁצִּפּוּ לְאוֹר־חַסְדָּם.