לְחֻרְשַׁת עֲצֵי־הַקּוֹקוֹס בָּא אָדָם עִם סַל כַּבִּיר.

אֱגוֹזִים חִפֵּשׂ בַּחֹרֶשׁ (הוּא מוֹכֵר אוֹתָם בָּעִיר).

מְבַקֵּשׁ הוּא,

מְבַלֵּשׁ הוּא,

כְּבָר עָיֵף וּמְרֻגָּז –

וְהִנֵּה רָאָה לְפֶתַע עֵץ אָגוּז וּמְאֻגָּז.

כָּאן אֶפְשָׁר לִקְטוֹף לָשׂבַע –

אַךְ, אֲבוֹי, בְּאֵיזֶה גֹבַהּ

הַפֵּרוֹת תְּלוּיִים כֻּלָּם!

כַּמוּבָן, מַלְאַךְ־שָׁמַיִם לֹא הֵכִין לוֹ שָׁם סֻלָּם.

כְּבָר רָצָה לָלֶכֶת הָלְאָה,

וְהִנֵּה – שָׁם קוֹף לְמַעְלָה.

פְּנֵי הָאִישׁ קָרְנוּ מִנַּחַת: "הוֹי, בָּרוּךְ רִבּוֹן־עוֹלָם!

כְּבָר מָצָאתִי הוֹקוּס־פּוֹקוּס

לַחֲלוֹב אֶת עֵץ־הַקּוֹקוֹס

בְּלִי הַטְרִיחַ אֶת רַגְלַי:

כָּל הַפְּרִי יָבוֹא אֵלַי!"

מֶה עָשָׂה? מָצָא לוֹ אֶבֶן – וּבַקּוֹף יָרָה בְּעֹז.

הַקּוֹפוֹן מַתְחִיל לִרְגּוֹז,

בְּשִׁנָּיו קוֹטֵף אֱגוֹז

וְזוֹרֵק בּוֹ אֶת הַפֶּרִי –

יֶרִי תַּחַת יֶרִי!

וְהָאִישׁ: "חַכֵּה־נָא, קוֹף,

זֶה עֲדַיִן לֹא הַסּוֹף!" –

וְהוּא שׁוּב לוֹקֵחַ אֶבֶן וּמוֹסִיף לִתְקוֹף.

קְרָב־הָרֶגֶם מִתְלַקֵּחַ, מִן הָעֵץ יוֹרֵד בָּרָד.

כְּבָר הַקּוֹף עֵינוֹ קִפֵּחַ בִּפְגִיעַת צוּר־אֶבֶן חַד –

וּמוּבָן, כֻּלּוֹ רוֹתֵחַ: הוּא יִנְקוֹם! יִנְקוֹם מִיָּד!

וְרוֹגֵם הוּא,

וְנוֹקֵם הוּא

בְּאוֹיְבוֹ הַמְנֻוָּל

… עַד שֶׁזֶּה סוֹחֵב הַבַּיְתָה אֱגוֹזִים מְלוֹא־הַסַּל.