שֶׁבַע שְׁנוֹת טְבִילָה בַּגַּאנְג

טִהֲרוּ אֶת יַא־חוּן־צַ’אנְג.

לַיְלָה־לַיְלָה, חֹדֶשׁ־חֹדֶשׁ, הִתְקַדֵּשׁ לְאוֹר הַסַּהַר –

וְעִם תֹּם תְּפִלּוֹת־הַקֹּדֶשׁ שׁוּב טָבַל לְיֶתֶר־טַהַר.

בִּשְׂכַר זֶה צָמְחָה צַמָּה לוֹ מִקָּדְקֹד עַד עֲקֵבַיִם,

וְצִבְעָהּ – כִּזְהַב־פַּרְוַיִם.

לֹא רָאוּ עֵינֵי־צוֹפֶה

מִין תַּכְשִׁיט כָּל־כָּךְ יָפֶה

כְּאוֹתָהּ צַמַּת־הַחֶמֶד

אַף בְּסִין הַמְצֻמֶּמֶת!

וְכָזוֹ מַחְלֶפֶת־יֹפִי תִּשְׁתַּרְבֵּב לוֹ עַל שִׁכְמוֹ?

וְהַכֹּל, הַכֹּל יִרְאוּהָ – רַק לֹא יַא־חוּן־צַ’אנְג עַצְמוֹ?

וְכֵיצַד יוּכַל לִמְנוֹעַ שֹׁד עָשְׁרוֹ מִמַּאֲרָב,

אִם גַּנָּב בְּמִסְפָּרַיִם יִתְקְפוֹ מֵאֲחוֹרָיו?

הַמְעַט בְּעוֹלָמֵנוּ שׁוֹדְדִים וְחַמְסָנִים?

לֹא, צַמָּה כָּל־כָּךְ נֶחְמֶדֶת – מְקוֹמָהּ הוּא מִפָּנִים!

הוּא סָבַב עַל עֲקֵבַיִם –

חַת־וּשְׁתַּיִם!

דַּי, עֲצוֹר!

מָה אֵרַע? לֹא־כְלוּם בֵּינְתַיִם: הַצַּמָּה עוֹד מֵאָחוֹר.

אֵין דָּבָר. חוֹזְרִים חֲלִילָה!

הַסְּחַרְחֶרֶת שׁוּב הִתְחִילָה:

הוּא סוֹבֵב בִּמְלוֹא־הָאוֹן

עַל הָרֶגֶל כִּסְבִיבוֹן –

אַךְ לֹא בָּא אוֹת חֶסֶד בְּרַאמָה:

הַצַּמָּה עוֹד שָׁמָּה!

וְיוֹצֵא הוּא שׁוּב וְשׁוּב

בְּסִבּוּב אַחַר סִבּוּב,

וְעִמּוֹ – הָעִיר כֻּלָּהּ

עַל גַּנָּהּ וְהֵיכָלָהּ.

עִם הָעִיר תִּסֹּב כַּדִּין

הַחוֹמָה שֶׁל אֶרֶץ־סִין;

וְעִמָּה, עִם הַחוֹמָה,

מִסְתּוֹבֵב כְּסוּס סוּמָא

הַקָּשׁוּר אֶל הָרֵחַיִם – כָּל כַּדּוּר־הָאֲדָמָה.

כְּבָר מֹחוֹ שֶׁל עוֹלָמֵנוּ נִתְבַּלְבֵּל מִסֹּב סְחוֹר־סְחוֹר –

וְהַצַּמָּה עוֹד מֵאָחוֹר!