הַשְּׁבִיל, שֶׁנָּתְנָה הַדְּמָמָה לִי אֵלַיִךְ,

הֶהָיָה רַק חֲלוֹם?

אַיֵּהוּ שְׁבִילִי-יְחִידִי, בֶּן-דְּמָמָה? –

עָלְתָה סְעָרָה בַּחַלּוֹן.

יִלְלַת סְעָרָה. אָח צָעִיר לָהּ נוּגֶה:

זֶה בִכְיֵךְ – הוּא הָאָח.

מִי הֵרַע לָךְ, זַכָּה? הַאֲנִי הֶעָנָן

אֶל אוֹרֵךְ יֶאֱרַח?

אֵיךְ אֲגַל אֶת הַשְּׁבִיל? בַּמָּה אָבוֹא אֶל הַגִּיל?

אֵל אֵרֵר

הַבְּרָכוֹת, הַפְּרָחִים, כִּי הָיוּ לְקוֹצִים –

וּבִיְדֵי הַמְשׁוֹרֵר!

תִּנְהֹם הַסְּעָרָה –אַךְ לִצְעֹד, גַּעְגּוּעַי,

נִתְחַיַּבְנוּ בַבְּרִית – –

הַשְּׁבִיל, שֶׁנָּתְנָה הַדְּמָמָה לִי אֵלֶיהָ,

הַסְּעָרָה לֹא תַכְרִית!

תרצ"ט