אַתְּ בָּאת, עוֹטָה אָבִיב,

שׁוֹבְבָה כַּנַּחַל הַצָּלוּל,

כָּמוֹהוּ יַחֲפַת-רֶגֶל.

צְעִיר-מַאֲוַיַּיִךְ כֹּה עַלִּיז:

חֲרֹג, וּפְרֹץ, וּסְעֹר!

אַתְּ בָּאת, בְּהִירַת-הָאשֶׁר.

וְאָנֹכִי לֹא צָהַלְתִּי,

וְלֹא קִדְּמֵךְ “כִּי טוֹב” –

לֹא בֵן אֲנִי לַצַּהַל,

וְאַתְּ אַף לֹא שָׁאַלְתְּ – –

אַךְ עֵת כִּי שַׁבְתְּ, יַחֲפַת-רֶגֶל, –

רָאִית אֶת דִּמְמָתִי

וְהִיא כַּנַּחַל הַצָּלוּל,

רַק צֵל סוֹדָהּ דָּבַק לַאֲבִיבֵךְ

וַיֶּאֱרַח אֵלָיו – –

כִּי טוֹב,

בְּהִירַת-הָאשֶׁר?

תש"א