נוֹתֵן מִלַּחֲמוֹ לַדָּל אִישׁ טוֹב עֵינַיִם,

צִדְקָתוֹ תַּעֲמֹד לוֹ בִּשְׁאוֹן יַם הַחַיִּים,

יַעֲבֹר שָׁלוֹם וּפְגָעָיו לוֹ לֹא יוּכָלוּ,

כִּי תָמוּט רַגְלוֹ – אַשֻּׁרוֹ לֹא תִשָּׁפֶךְ,

רַבִּים עֹזְרִים לוֹ עֵת גַּלְגִּלּוֹ יֵהָפֶךְ,

וּכְמוֹ תָּמְכוּ יָדָיו אֲחֵרִים נָפָלוּ.

אוּלָם אִישׁ מֵחֵפֶץ דַּלִּים מוֹנֵעַ

יִהְיֶה שָׁלָל אֶל כָּל גַּל בּוֹ פּוֹגֵעַ,

מִכֹּבֶד לֵב אֶבֶן יָצֹל כַּעוֹפֶרֶת;

אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים יַעַמְדוּ מִנֶּגֶד

עֵת תִּבְגֹּד טוֹבָתוֹ כַּנַּחַל בּוֹ בֶּגֶד,

עֵקֶב נָתַן גַּם הוּא כָּתֵף סוֹרֶרֶת.

וּשְׁנֵיהֶם לִשְׁתֵּי הָרְחֵלִים נִמְשָׁלוּ

שֶׁיַּחַד בַּדֶּרֶך נָדְדוּ אָזָלוּ –

עֲטוּפָה צַמְרָהּ הָיְתָה הָאַחַת,

הַשֵּׁנִית אַךְ יָצֹא יָצְאָה מִתַּחַת

תַּעַר גֹּזְזֶיהָ. וּבַעֲלַת הַצֶּמֶר

לָעֲגָה לַאֲחוֹתָהּ הַגְּזוּזָה וַתֹּאמֶר:

"אֵיכָכָה זֶה נֶאֱלַמְתְּ לִפְנֵי גֹזְזָיִךְ

עֵת חָשְׂפוּ שֵׁתֵךְ, הִפְשִׁיטוּ מֵעָלָיִךְ

הַצֶּמֶר, שַׂלְמַת אֶדֶר

כָּל אַבִּירֵי הָעֵדֶר?!"

מִדֵּי דַבְּרָהּ בָּאוּ לִנְהַר מֵי שָׂחוּ

יַחֲלֹף בִּסְעָרָה יֶחֱצֶה לֵב הָאָחוּ,

וּשְׁתֵּיהֶן בָּאוּ בּוֹ עַד לֶב הַמְּצוּלָה,

אַךְ שָׁם הַמְּסֻבָּלָה הָאֲמֻלָה

כָּרְעָה נָפְלָה טָבָעָה,

כִּי עָלוּ הַמַּיִם בִּקְוֻצּוֹתֶיהָ

וַיַּכְבִּידוּ עָלֶיהָ;

הַגְּזוּזָה עָבְרָה שָׁלוֹם, כָּל רָע לֹא יָדָעָה.