עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם לָנוּ אוֹתִיּוֹת —

עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם אֲבָנִים טוֹבוֹת.

כָּל אֹות מְזֻוָּתָה וּמְצֻחְצָחָה

וּמְרֻבָּעָה וּמְחֻוָּרָה כַּ“הֲלָכָה”.

כָּל אוֹת מְהֻקְצָעָה וּמְחֻדָּדָה

וּמַבְרִיקָה כְּמוֹ שִׂפְתֵי הָ“אַגָּדָה”.

וְכָךְ כֻּלָּן: אַבְנֵי מַשְׂכִּית, אַבְנֵי גָזִית

לְעֹרֶף הַהֵיכָל וְלֶחָזִית.

וּלְכָל אַחַת לְפִי חֲזַ“ל וּלְפִי רַזַ”ל, —

בְּסֵדֶר הָעוֹלָם תַּפְקִיד, מַזָּל.

הָ“אָלֶף”, לְמָשָׁל, הָיְתָה נְתוּנָה בַּצָּרָה,

אֲשֶׁר לֹא בָּהּ הָתְחַל “בְּרֵאשִׁית בָּרָא”,

אַךְ יֵשׁ לָהּ תַּנְחוּמִים שֶׁכָּל מָזוֹר גּוֹהִים:

בְּ“אָלֶף” מַתְחִילִים “אָדָם” וְ“אלֹהִים”.

וְגַם הַ“תָּו” קֻפְּחָה בְּעֵת שֶׁבָּא תּוֹרָהּ,

אוּלָם פִּצּוּי נִתַּן לָהּ: בָּהּ תַּתְחִיל “תּוֹרָה”.

וְכָךְ כָּל אוֹת וָאוֹת — עָלֶיהָ לֹא פָּחוֹת

מִתִּלֵּי תִּלִּים שֶׁל אַגָּדוֹת וַהֲלָכוֹת.