עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם לָנוּ אוֹתִיּוֹת —
עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם אֲבָנִים טוֹבוֹת.
כָּל אֹות מְזֻוָּתָה וּמְצֻחְצָחָה
וּמְרֻבָּעָה וּמְחֻוָּרָה כַּ“הֲלָכָה”.
כָּל אוֹת מְהֻקְצָעָה וּמְחֻדָּדָה
וּמַבְרִיקָה כְּמוֹ שִׂפְתֵי הָ“אַגָּדָה”.
וְכָךְ כֻּלָּן: אַבְנֵי מַשְׂכִּית, אַבְנֵי גָזִית
לְעֹרֶף הַהֵיכָל וְלֶחָזִית.
וּלְכָל אַחַת לְפִי חֲזַ“ל וּלְפִי רַזַ”ל, —
בְּסֵדֶר הָעוֹלָם תַּפְקִיד, מַזָּל.
הָ“אָלֶף”, לְמָשָׁל, הָיְתָה נְתוּנָה בַּצָּרָה,
אֲשֶׁר לֹא בָּהּ הָתְחַל “בְּרֵאשִׁית בָּרָא”,
אַךְ יֵשׁ לָהּ תַּנְחוּמִים שֶׁכָּל מָזוֹר גּוֹהִים:
בְּ“אָלֶף” מַתְחִילִים “אָדָם” וְ“אלֹהִים”.
וְגַם הַ“תָּו” קֻפְּחָה בְּעֵת שֶׁבָּא תּוֹרָהּ,
אוּלָם פִּצּוּי נִתַּן לָהּ: בָּהּ תַּתְחִיל “תּוֹרָה”.
וְכָךְ כָּל אוֹת וָאוֹת — עָלֶיהָ לֹא פָּחוֹת
מִתִּלֵּי תִּלִּים שֶׁל אַגָּדוֹת וַהֲלָכוֹת.