בְּעַד אֶשְׁנַבִּי נִשְׁקַפְתִּי לִי,
אוּלַי בְּשׂוֹרָה תַּגִּיעַ;
בִּיעָף תָּבֹא אֵלַי צִפּוֹר קְטַנָּה,
בְּחֵן לִי רֹאשׁ תָּנִיעַ.
יָפְיָפִית לִי, צִפּוֹר קְטַנָּה,
בִּכְנָפַיִךְ נֹעַם;
אִגֶּרֶת־חֶמֶד הִיא מוֹסֶרֶת לִי –
לִבִּי כְּהֹלֶם פָּעַם.
אֶקְרָא, אֶקְרָא שׁוּרָה שְׁנִיָּה,
הוּא מֵת וְלֹא אֶרְאֶנּוּ.
קִרְאוּ נָא לְחַבְרוֹתַי כֻּלָּן
כִּי תָּבֹאנָה הֵנָּה;
מִי כָּמוֹנִי חוֹלַת הָאַהֲבָה –
יַחַד גַּם נִבְכֶּה נָא.