עוּף, כּוֹכָבִי הַזַּךְ,

עַיִן שֶׁל תְּכֵלֶת לָךְ;

הֱיֵה לִי שָׁלִיחַ טוֹב,

רֵד נָא עַל בַּיִת שַׁח.

אֵשֶׁת הַיְקָר שֶׁלִּי

בּוֹ מִסְתּוֹפֶפֶת לָהּ,

בְּעַד הָאֶשְׁנָב דֹּם

בְּעֶצֶב נִשְׁקֶפֶת לָהּ.

שֶׁפִי תּוֹרִידָה שָׁם

קֶרֶן לְנַחֲמָהּ;

מֵאֱלֹהִים הֵנָּה

בָּאתָ לְרַחֲמָהּ.

לֵאָה’לִי, רִבְקָה’לִי –

שָׂא גַם לָהֶן שָׁלוֹם:

אֶת אִגַּרְתָּן, הָהּ,

בְּדֶמַע אַשְׂחֶה יוֹם־יוֹם.

זְכוֹר נָא, כִּי יַעְנְקֶה’לִי –

יֶלֶד בֶּן שֶׁבַע כְּבָר;

חֻמָּשׁ עִם רַשִּׁ"י

חַיָּב לְהַתְחִיל מָחָר.

צַו כִּי יִלְמַד עַל פֶּה

“קַדִּישׁ” עַל אֵם וָאָב…

אַף אֱלֹהִים יִזְכֹּר

לָנוּ אֶת רַחֲמָיו…