שְׂמַח, אָדָם, בְּיוֹם עֲצֶרֶת,

לָאָסִיף בֵּיתְךָ הַתְקֵן;

דְּבַשׁ נוֹטֵף מִכָּל כַּוֶּרֶת,

אוֹר שְׁקִיעָה – אוֹר לֶשֶׁם חֵן.

יֵשׁ כָּאן בַּיִת? אֵי הַבַּיִת?

עִיר הָיְתָה פֹּה! אֵי הָעִיר?

כִּי הַלַּיְלָה רַד כְּעַיִט

עַל מְתִים וְעַל בְּעִיר.

שְתֹל עֲצֵי שִׁקְמִים בְּשֶׁפַע

עַל הַנַּחַל הַשָּׁקֵט;

וְהוֹסֵף נָא חֵן עַל יֶפַע:

דַּם רִמּוֹן בַּחֲלֵב שָׁקֵד.

שָׂא סַלֶּיךָ עַל הַשֶּׁכֶם,

טַעַן בָּר וּפְרִי עָנָף;

שֶׁמְּבַקֵּשׁ מִמְּךָ פַּת לֶחֶם –

אַל תַּשִׁיב רֵיקָם פָּנָיו.

לֵב לְלֵב יַעֲנֶה בְּעֶלֶם

וּמְחוּגַת הַגִּיל תִּרְחַב;

וִיפַלֵּס שִׁמְךָ לוֹ פֶּלֶס

כְּבַנֶּצַח – הַכּוֹכָב.

כִּי שֻׁגַּר לְךָ הַזֶּרַח

עִם כָּל פֶּרַח נַעֲלָם;

הַכֹּהֵן יַתְוֶה לְךָ דֶרֶךְ

בְּתָגָא שֶׁל בַּרְדַּלָּס.

וּבְעוֹד גָּדוּשׁ הָאֹסֶם –

בָּא מוֹעֵד שֶׁיִּתְרוֹקֵן;

לֹא לָנֶצַח, עֶלֶם, חֹסֶן.

כִּי מָחָר אַתָּה זָקֵן.

שְׂמַח, אָדָם, בְּיוֹם אַסֶּפֶת

טֶרֶם אֹסֶף עֲצָבִים;

לַיְלָה עַל כָּל גַּן וָרֶפֶת

יִזְרְחוּ הַכּוֹכָבִים.